הקמפיין הנוכחי שאני מריץ השחקנים משחקים דמויות מסיפורים שונים שעזבו את הסיפורים שלהם בשביל לחיות בשקט (יחסי) בעיר שבין סיפורים היצירות אומנות. מדי פעם יצירות אומנות מאבדות את המסלול הנרטיבי שלהן ומתנגשות בעיר שבין הסיפורים והדמויות צריכות להבין מה הבעיה ולתקן אותה כדי להרחיק השפעות רעות מהעיר שלהן.

אני אוהב מאוד את ה-premise הזה. הוא מאפשר לשחקנים המעולים שלי לשחק דמויות שהם אהבו מיצירות שהשפיעו עליהם. והוא מאפשר לי להריץ משחקים בתוך עולמות שאני אוהב.
ההרפתקה הראשונה שלנו הייתה קלאסית, ערבוביה של אגדות ביער הסמוך לעיר. האגדות של שלגיה וכיפה אדומה התערבבו להן. בהרפתקה השניה כבר סיבכתי את העניינים כשחללית התרסקה בסמוך לעיר כאשר כל חדר וחדר מההרפתקה מבוסס על שיר אחר באלבום "עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדסט (והעכבישים ממאדים)". בהרפתקה השלישית גיבורינו מצאו את עצמם בתוך עלילת "רומיאו ויולייה" מתלבטים נואשות אם להחזיר את סיפור העלילה הטרגי למסלולו או לנסות להציל את צמד האוהבים.

השבוע התחלנו את ההרפתקה הרביעית, אני לא אפרט את הכל כי המשחק עדיין רץ אבל הפעם הנושא הוא אימה ותחילת הסשן היה כאשר גיבורינו מתארחים בטירה שהוסבה למלון אירוח בדיוק כשהבעלים, אחד הרוזן דרקולה עומד לעבור לעיר לונדון. המשחק בוסס על דרקולה של בראם סטוקר. זו הגרסה שהמציאה את רוב הטרופים שאתם מכירים על דרקולה ועל ערפדים בכלל.
בעקבות המשחק הזה אני רוצה לתת לכם הצצה קטנה לאיך המוח שלי כמנחה עובד דרך כמה נקודות שהתרחשו במשחק:

* רומן מכתבים – אחד מהדברים שאהבתי בגרסה של בראם סטוקר היא שמדובר ברומן אפיסטולרי, כלומר רומן מכתבים. הסיפור מוצג דרך מכתבים ומסמכים אחרים שהדמויות כתבו. חשבתי הרבה על איך אני מתרגם את הרעיון הזה למשחק תפקידים בכלל ולמשחק הספציפי שלנו בפרט. הרעיון שעליתי עליו בסופו של דבר היה לתת לשחקנים שלי למלא טפסי משוב על החוויות של הדמויות. הכנתי ב-google sheets טופס המלצה על החדרים, ביקורת בסגנון yelp על הארוחה, ובקשה להקליט סרטון טיקטוק על "החוויה הלילית שלי בטירה הרדופה OMG". הרעיון היה לייצר את המקבילים המודרניים של התוצרים של רומן אפיסטולרי.

* תשוקות ואוכל – הסצנה השניה של ההרפתקה היתה ארוחת ערב עם הרוזן. המאכלים שתוארו היו גם מאכלי אימה ודם קלסיים (סטייק נא) וגם מאכלים קרפתיים מסורתיים כמו גבינת עיזים או מרק פטריות. הקינוח היה סוכריות גומי של דברים מפחידים. בעיקר כי לא היה לי רעיון אז שאלתי את רעם, בני בן השבע, איזה קינוחים מפחידים הוא מכיר.

* חשש– השחקנים יודעים שמדובר בערפד ובכללים לגבי ערפדים. לכן בשיחה עם הרוזן, הם היו מאוד זהירים כשהוא הקפיד לשאול שאלות על חייהם, איפה הם גרים, איך הבית נראה, מתוך מטרה ברורה שהם יגידו שהוא יכול לבוא לראות את הבית. אם מישהו היה נופל במלכודת הזו אז בעתיד הרוזן היה מבקר בביתו. כי ערפדים כידוע יכולים להיכנס רק לאחר שמזמינים אותם.

• שמות – שמות זה תמיד דבר חשוב. שיניתי חלק מהשמות כדי שלא יהיה ברור לשחקנים מההתחלה שמדובר בדרקולה ובסיפור של בראם סטוקר. לרוזן קראתי Ordog במקום דרקולה שזה אחד מהשמות הישנים לדרקולה\מפלצת\משנה צורות. ג'ונתן הרקר, העורך דין הלונדוני עבר גיור ליונתן הר-קר, מסוכנות "נדל"ן יונתן". שלושת המשרתות הערפדיות נקראו ברינזה, לקוור, ובילי. כולם שמות של מאכלים קרפתיים מסורתיים, וכולן תוארו באמצעות רפרנסים למאכלים שהם נקראים על שמם (ברינזה היתה חיוורת כמו גבינת עיזים, לקוור היתה מתוקה כמו ריבת תפוחים, ובילי היתה בעלת דם חם כמו מרק פטריות).

• מיניות והיפוך תפקידים מגדרי – הרומן המקורי עסק המון במיניות ובתגובת נגד לתפיסות המגדר הויקטוריאניות. לא רציתי להכניס מיניות למשחק כי זה לא אופי המשחק שלנו אז פעלתי בדרכים יותר עקיפות. ג'ונתן הפך ליותר כנוע (כמו בסיפור המקורי), אחת הערפדית הפכה לפלרטטנית, והרוזן לקצת אשמאי זקן. כמו כל דבר במשחקי תיפקידים, לא כל זה בא לידי ביטוי אבל כשמתרגמים יצירת אומנות בין מדיות חשוב לקחת בחשבון את כל המרכיבים החשובים של המקור בזמן שבונים את המדיה החדשה. בעיקר כדי להימנע מפיאסקואים כמו בתרגום של Ghost in the shell ממנגה לאנימה לסרט הוליוודי, הנה מאמר מצוין על הפספוסים שעשו שם.

אני מאוד נהנה מהקמפיין הזה. הוא מאפשר לי לצאת לטייל ולבקר מחדש בנופים דמיוניים ואהובים מילדותי ולגלות אותם מחדש יחד עם חברים טובים. וזה אחד מהקסמים הכי גדולים שמשחקי תפקידים מאפשרים לנו. ללכת לאיבוד בעונג שיש בלגלות את הטירה של דרקולה בפעם הראשונה, בפחד ממה שיקרה בעלטת הלילה, בהתלבטות האינסופית בין הרצון להתמסר למרות הסכנה לבין הדחף להתרחק מסכנה למרות הפיתוי.