בסשן האחרון שלי החבורה נכנסה למכרה גמדי בניסיון לחסל כמה כרישי יבשה שהבריחו את הכורים. במסדרון הראשי ישנן שתי דלתות והקבוצה מחליטה לחפש עקבות בכדי לאתר את כרישי היבשה. "עקבות של כרישי יבשה הם בדרך כלל חורים ענקיים בקרקע" מלמלתי לעצמי תחת שפם הדב"ש ששיחקתי ונתתי להם לגלגל. אין שום דבר רע בלגלגל, חשבתי לעצמי, בכל מקרה מאחורי הדלת הקרובה יש מזווה עם שני נחילים של עכברושי מכרות שמנשנשים את שאריות האוכל המשומר שהשאירו הכורים אז הולך להיות פה מאוד מעניין מאוד בקרוב.
"עשרים טבעי" זרחה השחקנית של הלוחמת, "על עשרים טבעי מגיע לנו כריש יבשה מת" פסקה השחקנית של הגנבת.
למה לא? חשבתי לעצמי, ותיארתי איך הלוחמת מוצאת עקבות של כריש יבשה שמובילות לתוך המזווה. "העקבות וכמה כתמי דם מראות בבירור שהחיה היתה פצועה, אפילו פצועה קשה וזה היה לפני יום יומיים לפחות", פיתיתי את השחקנים במילותי.
הדמויות פותחות את דלת המזווה לגלות גופה של כריש יבשה שלא היתה בתכנון בכלל עד לפני דקה. הגנבת תוהה מה הרג את כריש היבשה ומתקרבת לבחון את הגופה. מתוך הפצע שהיא בוחנת מתפרצים החוצה עשרות עכברושי המכרות שהיו שם מלכתחילה. עכברושים מזנקים בטירוף דמים ורעב, דמויות זועקות בהפתעה וכאב, שחקנים זועקים בתדהמה ופחד. Good Times.

שלושה לקחים שאנחנו צריכים להזכיר לעצמנו מהמקרה הזה:

• לתכנן מראש: לדעת מה הכלים העומדים לרשותנו, זה עוזר להיות רגועים ומוכנים למה שיבוא.
• להיות קשובים: תמיד להקשיב לשחקנים שלנו, הרעיונות הכי טובים יגיעו משם.
• אילתור וגמישות: תמיד להיות להתאים את התוכניות שלנו למה שקורה בפועל, אף תוכנית לא שורדת מגע עם השחקנים.