“כתיבה מרוסנת” היא שם ליצירות אומנות שנכתבו תחת אילוץ כלשהו, אני אוהב לחשוב עליהם כעל אתגרי כתיבה. אני אוהב אתגרי כתיבה. אני אוהב שאני חייב להתחיל לחשוב על איך להשתמש במגבלות כדי ליצור משהו טוב, איך אפשר להשתמש במגבלות כדי להוסיף ליצירה במקום שהמגבלה תפריע לך.
זה לא תמיד עובד לאורך זמן. חלק מהמגבלות הן פרועות למדי כמו לכתוב באנגלית ספרים שכתובים ללא שימוש באות E או למשל הנובלה “Train from no where” שכתובה בצרפתית ללא שימוש בפעלים, אחד מהדוגמאות המוצלחות לאתגר כתיבה היא כמובן “Green eggs and ham” של ד”ר סוס שכתוב מאוצר מילים של 50 מילים בלבד (לאור התערבות האם אפשר לכתוב ספר ילדים שלם עם אוצר מילים של רק חמישים מילים).
אחד מאתגרי הכתיבה שאני מאוד אוהב לקחת בהם חלק הוא הצורה הספרותית “55 fiction” (שאפשר לקרוא עליו בויקיפדיה או לראות כמה דוגמאות או לראות עוד דוגמאות) ברמת העיקרון מדובר בסיפור קצר של עד 55 מילים (להלן השם) שצריך להכיל מערכה, לפחות דמות אחת וקונפליקט.
יצא לי להיות בכמה תרגילי כתיבה שאנשים כתבו סיפורים של 55 מילים וכל פעם מחדש הפתיע אותי הכמות של המידע והכמות של הרגשות שניתן להעביר בכל כך מעט מילים. יש משהו מאוד משחרר בלדעת שלא משנה מה, הסיפור הזה יגמר תוך 55 מילים, לא יותר. ואחרי שכתבת 55 מילים אתה יושב ומחדד כל מילה, מחליף כל פעם מילה בודדת כי אתה לא יכול להוסיף מילה מיותרת, שוקל כל מילה כי לכל אחת יש קונוטציה אחרת לגמרי ואתה צריך את הקונוטציות האלו כי אין לך דרך אחרת לתאר את מה שקורה, כי נגמרות לך המילים.
