לשמחתי יצא לי לקחת חלק בהרבה פרויקטים התנדבותיים במהלך החיים שלי.
החל מהימים שלי בתנועת הנוער העובד והלומד ועד הכנסים, האירועים והפרויקטים שאני מתנדב בהם היום. אחד מהעקרונות המנחים הכי חשובים שלמדתי לזהות בפרויקטים התנדבותיים הוא שאם יש בעיה שמישהו צריך לטפל בה אז אתה קודם כל מטפל בה ואחר כך בודק למה נוצרה הבעיה. והחלק הראשון חשוב בדיוק כמו החלק השני.
למשל, ערב לפני אחד מימי הצילומים של צלילה חופשית גילינו שאין מי שיכין ארוחת צהריים לצוות, אז אני ומאיה מצאנו את עצמנו מבשלים צהריים לעשרים איש בבוקר יום שישי. למה? כי זה היה הצריך לקרות ומישהו היה צריך לעשות את זה. כשהגעתי לאתר הצילומים והתחלתי לסדר את עמדת ארוחת הצהריים ראיתי שמחלקת הלבשה (כלומר ויקי) סיימה להכין תלבושות לכמה ניצבים רק שהבגדים היו נקיים מידי בשביל הסצנה המדוברת. היא מיד שאלה מי פנוי לטנף את הבגדים ואני ועופר מתוקי, שהיה ניצב על הסט באותו יום, התנדבנו. ברור שיכלנו להגיד שזו לא העבודה שלנו (וזו לא) וברור שיכלנו למצוא משהו אחר להתעסק בו (והיו הרבה) במקום ללכת לגלגל בדים בבוץ, לנקות אותם ולגלגל אותם בבוץ שוב. אבל עשינו את זה. לא, אף אחד מאתנו לא ירשום בקורות החיים שלו שיש לו ניסיון בטינוף (למרות שחשבנו לקנות חנות צמודה למכבסה ולפתוח מטנפה) אבל שנינו יכולים לרשום משהו יותר חשוב: בעלי נכונות לעזור. כמו שכתבתי קודם, הגישה הזו נכונה למקרי חירום ולבלת"מים. במצב אידיאלי אנשים לא צריכים להתנדב בפתאומיות כי כל אחד יודע מה הוא צריך לעשות מראש אבל אנחנו חיים בעולם לא מושלם ולפעמים בעיות והפתעות צצות.
הפעם הראשונה שנתקלתי ברעיון הזה היה בשירות הצבאי שלי. באחת מתדריכי הצוות אמרתי משפט שהתחיל ב-"זה יהיה רעיון טוב אם מישהו…" והמפקד שלי אמר "אין דבר כזה 'רעיון טוב אם מישהו' אם אתה מאמין שזה צריך להיעשות אז תעשה את זה". מאז אני משתדל להתנהל כמה שיותר ככה וגם לעבוד כמה שיותר עם אנשים שהם גם בגישה הזו, גישת העשייה. גם בפרויקטים מקצועיים שעשיתי בארץ ובחו"ל כל פעם שהייתה לי את האפשרות לבחור את הצוות שלי אז השתדלתי לעבוד עם האנשים שיש בהם את הגישה הזו. אני מעדיף איש מקצוע עם פחות ידע ויותר נכונות לעבוד וללמוד מאשר עם מקצוען שמעמיס קשיים על הפרויקט כי הוא לא מוכן להשקיע גרם של מאמץ מעבר לתיאור התפקיד.
אני לא חושב שנתקלתי במקום שבו הגישה הזו של נכונות לסייע ורצון לעזור יותר קריטית מאשר בהפקות מקור התנדבותיות. רוב האנשים על הסט הם לא אנשי מקצוע ואין להם הרבה ניסיון במה שהם עושים. הרבה מהבעיות מחריפות עם בלת"מים ולכן היכולת להיות גמישים ולעקוף בעיות היא חיונית והנכונות של אנשים לקחת על עצמם אחריות בכדי להוריד את המעמסה שיש על אנשים אחרים היא קריטית גם היא. בשורה התחתונה: כל אחד יכול לתרץ בעיות עם "לא אמרו לי", "לא הכינו לי" או "זה לא העבודה שלי". אבל כל אחד גם יכול לחשוב מראש על בעיות ולנסות לבוא מוכן לקראתן, כל אחד גם יכול לברר אם יש בעיות אחרות ולהציע הצעות והכי חשוב: כל אחד יכול פשוט לשאול האם מישהו אחר צריך עזרה, גם בתחומים שהם לא העבודה שלו ולעזור.
אני תמיד מוצא את עצמי חוזר לאותה תובנה: מספיק בן אדם אחד עם גישה שלילית בשביל להאט את הקצב ואיכות העבודה של כל מי שנמצא בפרויקט, ומספיק בן אדם אחד עם גישה חיובית ורצון לעזור בכדי לפתור עשרה משברים לפני שהם מתרחשים.
תחליטו לבד מי אתם רוצים להיות.
