לפני כמה שבועות קיבלנו מייל לתיבת הדוא"ל של על כתפי גמדים עם כמה שאלות להתייעצות ממנחה מתחיל שהריץ משחק מבוכים ודרקונים לכמה חברים בישיבה שלו. לאחר כמה התכתבויות שלחתי למנחה עותק דיגיטלי של המשחק מבוסס סיפורי חנוכה שלי "בימים ההם, בזמן הזה" וביקשתי שהוא יספר לי איך היה המשחק. זו חוויה שתמיד מרגשת אותי, הרגע שמישהו מתנסה בעוד שיטת משחק מעבר לראשונה. זו כמעט תמיד חוויה של התפעלות וגילוי מחדש של עצמך. זה המעבר מ-"אני אוהב מבוכים ודרקונים (או כל שיטה אחרת)" לבין "אני אוהב משחקי תפקידים".
באישורו של המנחה אני משתף פה את תיאור המשחק שהוא שלח כי זה ייצוג נהדר של סוג החוויה שרציתי שהמשחק הזה יעניק לשחקנים.
גילוי נאות: ערכתי חלק מהטקסט כדי לתת הקשר למי שלא מכיר את המשחק, להוסיף קישורים למונחים לא מוכרים, והורדתי חלק מהפרטים כדי לשמור על פרטיות המשתתפים.
שלום גמדים,
התכתבתי אתכם לפני כחודשיים, ואח"כ עם ערן לפני כחודש, ואורי שלח לי את המשחק שהוא כתב בהשראת חנוכה בחינם, והוסיף ש"דיר בלאק אם אתה לא משתף איך היה…" אז מיד כשראיתי את ההרפתקה היה ברור לי שאני מריץ אותה בחנוכה. וכך היה.
התכנסנו באחד הלילות והמצאנו דמויות של מנהיג משבט אשר, לוחם משבט גד, מרגל משבט דן, וחרש משבט יששכר (הוא קרא לעצמו "מיכה שף"). היה פשוט נהדר. מה שאהבתי בשיטה שהיא ממש מכריחה לתאר כל דבר, ומאוד מעשירה את הסיפור, כך שיוצא שגם אם אני בתור המנחה לא מתאר הרבה, השחקנים חייבים לתאר בשביל שאדע בכמה הצלחות למדוד את האתגר וכו'.
בהשראת העצה שכתבת במשחק עצמו, הלחמתי כמה משימות להרפתקה אחת: החבורה צריכה להגיע לפגישה עם אשת הקשר שלהם איוושה דרך תעלות המים, לחמוק מהשומרים ולהכנס למבצר שהוא גר בו.
הם נכנסו בדרך מאוד מקורית כשלמנהיג היו מדים סאלוקים מכובדים והוא הסיט את תשומת ליבם למרגל שעשה שטויות, ובאותו הזמן הלוחם והחרש התגנבו. המרגל הצליח איכשהו לשכנע אותם שהוא אדומי ולהכנס עם ה'אציל הסאלוקי' השני.
בפגישה איוושה מספר להם שהסלאוקים שולחים מתנה לרומאים ובתוכה את כד השמן הקטן, והם צריכים להגיע ליפו עד למחרת בשביל להחזיר אותו ועוד כמה אוצרות אם הם יצליחו. כאן עצרנו, ונמשיך אונליין בזמן הקרוב.
אגב, השחקנים החליטו שהם משנים את האותיות שעל הסביבון למילים אחרות:
פ – מילה באנגלית שמתחילה בF ונגמרת בUCK…
נ – נו, מילא…
ה – היידה!
ג – גִיוואַלְדִיג! ("מדהים!" או "נפלא!" באידיש. בכל זאת בחורי ישיבה…)
באמת יופי של שיטה, ובינתיים זו השיטה היחיד שאנחנו מכירים שהיא לא מו"ד 5, ואולי זו תהיה הזדמנות להכיר עוד שיטות חדשות.
המשך הגיע במייל נוסף מספר ימים לאחר מכן:
בגלל שהחבורה נפגשו עם איוושה בתוך ירושלים והיתה צריכה להגיע ליפו, זה הפך את ההחלטה מהיכן לנסוע למורכבת יותר. כי למרות שהמרחק לא גדול, כי על פי המפה ההיסטורית בספר המשחק אין דרכים סלולות לכיוון יפו מירושלים.
החבורה החליטה למצוא שיירה שנוסעת דרך המדבר לכיוון מודיעין – שם יש ריכוז גדול של המרד שיוכלו להיעזר בהם – ומשם ללוד וליפו.
בפועל הם מצאו שיירה של נובים שנוסעת לכיוון גזר ומשם ליבנה. הם החליטו להמשיך איתם עד לפיצול בין מודיעין לגזר, וביקשתי מהם לגלגל סביבון על מאורעות אקראיים בדרך.
לראשון יצא פ', וזו הייתה כנופיית שודדים שניסו לשדוד אותם, אבל המנהיג הכריזמטי שכנע אותם עם ג' שהם בדרך למכור סחורות ולהרוויח כסף בנמל, כך שאין להם שום כסף מזומן.
השני גלגל ה', ואמרתי שהוא מבחין שמאחד השקים שהנובים סוחבים (בתור שירות הובלות שכזה. הם הבחינו בזה עוד בתחילת הנסיעה), הוא שם לב למשהו מנצנץ וניסה לשכנע את אחד הנובים שיראה לו מה יש בשק, וגילה שם כלי זהב. (יותר מאוחר אמרתי להם שלא היה היגיון בבדיקה של השקים של הנובים האם זו החבילה לרומא, כי הם אמרו להם במפורש שהם נוסעים לכיוון יבנה והספינה יוצאת מיפו… תכל'ס רציתי לראות כמה הם יגלגלו בשכנוע עליהם או במאורעות האקראיים וכך להחליט האם הם כן מובילים את החבילה או לא. את זה כבר לא סיפרתי כמובן)
השלישי גלגל נ', ואמרתי שהם בדיוק הגיעו לפיצול הדרכים והם מבחינים בשומרים סאלוקים שעושים ביקורת לשיירות וביקשו מסמכים מזהים. המרגל השתמש ביכולת שלו ואמר שהוא הכין תעודות מזויפות מראש בעבור כולם, והמנהיג, שעדיין היה נראה כמו סלאוקי, הצליח לשכנע את אחד השומרים שהוא בן דוד של אמא שלו 🙂
הם המשיכו בדרכם ואמרתי שבגלל כל המאורעות בדרך לא יהיה להם זמן לעבור במודיעין ובלוד בדרך ולהספיק את הספינה, אז הם נאלצו למהר ולהגיע לנמל שעה לפני ההפלגה, כשהספינה כבר על הרציף, מועמסת ובתהליכי הכנה ליציאה.
כשהם מתלבטים מה לעשות, הם מבחינים שעל גב המפה שהם קיבלו מאיוושה יש את השם 'ארגמן בן ארי' בתור אפשרות לאיש קשר בנמל. הם מוצאים אותו והוא מספר להם שהקצין הסלאוקי נמצא עדיין בפונדק 'הכד השבור' הסמוך, ובעוד כחצי שעה השומרים הפינקים שנמצאים גם הם בפונדק אמורים ללוות אותו לספינה.
החרש מחליט להתגנב דרך חלון הפונדק, להביט על הקצין, ובעזרת השבעה קסומה הוא משנה את צורתו לדמות הקצין, עולה על הספינה ואומר שנזרק לתוך התיבה משהו בטעות שאסור שיגיע לרומא. כך הוא מצליח ברגע האחרון להוציא את הכד משם ולהסתלק, "וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".
בגלל ששיחקנו אונליין, תוך כדי שהשחקנים הסבירו מה הם עושים, יצרתי באמצעות כלי AI תמונות של הדמויות, החפצים והמקומות שהם פגשו, [הוספתי את התמונות בתחתית הפוסט. א.ל.] והצגתי להם אותן במהלך המשחק (המנהיג ביקש אפילו כשהוא דיבר עם אחת הדמויות אחרי שכבר הסתרתי את התמונה שלו, להראות אותה שוב כי "אני רוצה לדבר איתו ישירות…" זה היה ממש נחמד)
הנה, למשל התמונה של ארקמאני, מנהיג השיירת הנובי:
במהלך כל הסשן הזה אילתרתי המון, אולי את רובו אפילו.
וזה התאפשר בעיקר הודות לפרק המדהים שלכם בפודקאסט על איך לאלתר משחק (פרק 70), שלדעתי הוא הפרק אולי הקצר ביותר, אבל המועיל והפרקטי ביותר על איך לאלתר באופן כללי.
עוד כלי שעזר לי לאלתר היא ההאזנה הממושכת שלי לפודקאסט המצוין "מביכים ודרקונים" וניסיון שלי לחקות, בדרך כזו או אחרת, את ההנחיה של אסיא גרינברג, שמנחה את המשחקים שלהם בצורה פנומנלית לדעתי. אפילו ביטויים קטנים ששמתי לב שהיא משתמשת בהם, כמו במקום לומר: "יודע מה? אתה שם לב לשומר סאלוקי" לומר: "אני אגיד שאתה מבחין בשומר סאלוקי". השינוי הקטן הזה משמעותי מאוד מתפיסה של 'אני מאלתר עכשיו איך שנוח לי' לתפיסה של 'הפרט הזה קיים כבר ואני אחשוף לכם אותו עכשיו'.
תודה רבה על המשחק ועל החוויות המדהימות האלה!
אני מאמין שעוד נשתמש בשיטה הזו או במשהו דומה לה גם הלאה.
חנוכה שמח!
לא יכול להגיד לכולכם כמה המייל הזה שימח אותי.
הנה כמה מהתמונות שהמנחה שלח:
