“כל שחקן משחק את הדמות שלו בצורה חופשית אולם בכל קבוצת משחק הוא אסור בשלשלאות של מוסכמות”

בואו נתחיל מאקסיומה פשוטה: זה בסדר לשחק משחקי תפקידים בכל צורה כל עוד כל המשתתפים נהנים*. אם מישהו מהשחקנים רוצה לשחק דמות פוגענית כגון גזען, בריון מתעלל או מיזוגן זה בסדר גמור, משחקי תפקידים הם כלי מדהים לנסות להבין או להתמודד עם רגשות ודעות שאנחנו לא באמת מאמינים בהם או ננהג בהם במציאות. זה כלי שיכול לעזור לנו לנתח מקורות של רגשות כאלו או להתמודד עם הפחד מפני התמודדות עם תכונות כאלו במציאות. אולם משחק של דמות שהיא פוגענית יכול להיות פוגעני לא רק כלפי הדמויות האחרות אלה גם כלפי השחקנים האחרים. מקרים כאלו מפריעים להנאה של שחקנים מהמשחק ולעתים קרובות מובילים להרגשה שהם “מותקפים” על ידי שחקן אחר באמצעות הדמות שלו. מניסיוני מקרים כאלו מתרחשים לרוב כאשר התכונות הפוגעניות של דמות מסוימת הן תכונות פוגעניות ששחקנים נאלצים להתמודד איתן במציאות. זו הסיבה שלרובנו לא מפריע טבח סיטונאי של גובלינים אבל בדיחה על כמה שמלך הגובלינים הוא שמן ומכוער יכולה להפריע לאלו מאיתנו שסבלו מכך שקראו לנו “שמנים” או “מכוערים”. 

אז איך להימנע ממקרים של פגיעה במשתתפים האחרים במשחק?

קודם כל אני אבהיר שאני משתמש במונח משתתפים ולא שחקנים כי אני מאמין שהמנחה הוא עקרוני לא פחות מהשחקנים במקרה הזה. בגלל שאנחנו מדברים על האחריות שלא לפגוע, אני רוצה לנסח את ההגדרה של האקסיומה שלנו על דרך השלילה: זה בסדר לשחק משחקי תפקידים בכל צורה כל עוד אף אחד מהמשתתפים לא נפגע. מי אחראי שאף אחד מהמשתתפים לא יפגע? לדעתי האחריות הזו מתחלקת בין כל המשתתפים במשחק. למה? כי אם מישהו מהמשתתפים מזהה או חושד שמישהו אחר נפגע אני מאמין שיש להם אחריות לפעול. חלק מהאנשים יגידו שזו האחריות בלעדית של המנחה, הצהרה שאני לא מסכים איתה כי היא פותרת אנשים מאחריות אישית למעשיהם. טענה אחרת היא שמדובר רק באחריות של השחקן שנפגע להסב את תשובת ליבו של הפוגע לגבי זה שהוא פגע באחד מהמשתתפים, שזו הצהרה שאני מקבל חלקית, כי כאמור אני חושב שהאחריות שאף אחד לא יפגע מהמשחק היא של כל המשתתפים – והשחקן שנפגע הוא חלק מהקבוצה והוא היחיד שיכול לדעת בוודאות שמישהו נפגע. 

הפתרון הראשוני לשאלה “איך להימנע מפגיעה” הוא לבצע תיאום ציפיות קצר, או הגדרת גבולות, לפני המשחק כך שכולם יוכלו יכולים לציין אם נושא כלשהו מפריע להם. לאחר מכן, במהלכו של המשחק, אם פעולה של דמות מפריעה לשחקן מסוים, הוא יכול לציין זאת בו במקום, והקבוצה יכולה לבחור כיצד להתמודד עם הבעיה.

מתי חלוקת האחריות הזו משתנה? 

אם אתה כשחקן בחרת לשחק דמות פוגענית – הכוונה כאן לדמות שמבצעת פעולות שבעולם האמיתי עלולות להיות פוגעניות – אני אטען שחלק הארי של האחריות שלא לפגוע בשחקנים האחרים נופלת עליך. למה? כי אתה בחרת בחירה מודעת לכך שהדמות שלך מבצעת פעולות פוגעניות ושיכולות להיות לפעולות הללו bleed over מהדמויות, כלפיהן מופנה ההתנהגות הזו, לשחקנים. 

רגע, אם אני משחק דמות פוגענית ואף אחד לא אמר לי שהיא מפריעה לו, אני לא בסדר? 

כן. כמו שכתבתי קודם, אם אתה משחק דמות פוגענית זו האחריות שלך לוודא שאתה לא פוגע בשחקנים אחרים. למה? כי אנשים שנפגעים לרוב לא ששים להודות בזה. למה? כי זה רק משחק, כי השחקן השני בטח לא התכוון לזה, כי אני נהנה משאר המשחק אז אני לא רוצה להיות מי שעושה בעיות. וכי בעצם כך שהחלטת לשחק דמות פוגענית, ויתרת על היכולת לטעון שהפעילות של הדמות שלך היא בסדר. הפעולות של הדמות שלך הן פוגעניות ולכן אתה צריך לוודא ששאר המשתתפים לא נפגעו. 

מה לעשות אם אתה חושד שפגעת בשחקן אחר?  

פשוט תשאלו, אולי בסוף הסשן או תרימו טלפון אחרי המשחק לשחקן שאתם חושדים שנפגע. זה לא קשה להגיד “תשמע, דוד, הייתה לדמויות שלנו אחלה סצנה אתמול, אני רק רוצה לוודא שכשצעקת עלי לא לקרוא לך אורק מלוכלך זה הכל היה אינפליי ולא התעצבנת באמת, כי זה הרגיש ממש אמיתי”. כל שחקן שלא נפגע ייקח את זה כמחמאה לכישורי המשחק שלו, ומי שכן נפגע יוכל להגיד “האמת שירדו עלי מספיק בחיים ככה שאני לא נהנה מלקבל עוד חרא גם במשחק שלי”. בשלב הזה אפשר להתנצל שפגעתם בהם שלא בכוונה ולמצוא דרך ביחד איתם דרך להתמודד עם מצבים דומים בעתיד. 

אורי, אני לא מסכים איתך, האחריות היא רק על מי שנפגע לומר שהוא נפגע.

זו טענה לגיטימית ברמה התאורטית, אבל בעייתית ברמה המעשית. התפיסה הזו שמה את נטל האחריות על הצד הנפגע, בעוד שאני מאמין בלהעביר את נטל האחריות לצד הפוגע. למה אני עושה את זה? ברמה העקרונית כי אני מאמין שאנשים צריכים להבין שזו אחריותם שאחרים לא ייפגעו ממעשיהם ובגלל שברמה הפרקטית כשמישהו מגיב אחרי שהוא נפגע הוא מגיב מתוך כעס או עלבון והוא פחות נוטה לנסות למצוא פתרון לבעיה. 

אז מה הוא שחקן דוש? 

ההגדרה שלי לשחקן דוש הוא שחקן שמתעלם מהאחריות שלו לא לפגוע בשחקנים אחרים. בין אם הוא משחק באופן פוגעני מבלי לבדוק עם השחקנים האחרים האם זה בסדר, ובין אם הוא מתעלם מההערות של המשתתפים האחרים כשאומרים לו שהוא פוגעני וממשיך לנהוג באופן פוגעני. 

איך לפעול אם נדמה לי שמישהו פוגע במישהו אחר? 

לברר האם המשתתף השני באמת נפגע. אולי מיד בזמן המשחק, אולי בשיחה בסוף הסשן או לאחר המשחק ולאחר מכן להבהיר לשחקן הפוגע שהשחקן הנפגע אכן נפגע וממה הוא נפגע כדי להבין איך אפשר להמשיך באופן שבו כולם ייהנו מהמשחק. שתיקה היא הסכמה וחשש ללא בדיקה ישים אתכם בעמדה בעייתית.  

רגע, מה עם משחקי טאבו? 

משחקי טאבו הם כאלו שמבקשים במכוון להתעסק עם תכנים קשים, כך שהשחקנים עלולים להיפגע מאופן הדיבור, תוכן המשחק או ההתנהגות בהם. משחקים שכאלו צריכים להתחיל מראש עם הסכמה מיודעת (כלומר להבין מה האלמנט הפוגעני במשחק כדי שיוכלו לדעת אם ביכולתם להכיל אותו) וגורפת של השחקנים לגבי התכנים, עוד בטרם תחילת המשחק, להשתתף בחוויה שכזו. אני חושב שמשחקי טאבו הם דבר נהדר וכלי אומנותי רב עוצמה, אבל כמו שכולנו יודעים “עם כוח גדול באה אחריות גדולה”.  

סיכום

בסופו של דבר העיקרון פשוט: קחו אחריות על המשחק שלכם. אם יש סיכוי שפגעתם במישהו מהקבוצה פשוט תשאלו אותם ותבררו מה הגבולות שלהם. אפשר פשוט לומר “תשמעו, הקטע של הפיתוי של המאנטיקורית היה בסדר, כן? כי היה נדמה לי שהיו מבטים” ואז חברכם לקבוצה יכולים לענות בכנות “האמת היא שיחסים עם כימרות זה קצת מחוץ לאזור הנוחות שלי… אין לי בעיה עם זה , אבל נשתדל להימנע מתיאורים גרפיים, סבבה?”.

תודה רבה לאיתמר קרביאן שהעלה את הנושא בצורה יפה בקבוצת שחקני תפקידים בישראל ולערן אבירם ואביב מנוח על ההערות.

* אני מתעלם מהנושאים כמו לשחק בהתאם לחוקי המדינה וכו’ כי זה לא רלוונטי לדיון על התנהגות בזמן משחק. אבל ככלל עדיף לפעול על פי חוקי המדינה 🙂