גולאריון אהובי

[הפוסט הזה הוא תוצאה של מפגש Facebook live של ערן אבירם ושלי כחלק מסדרת מפגשים לקידום קמפיין המימון של תרגום פתפיינדר בעולמות פראיים]

להלן שלוש סיבות למה גולאריון הוא עולם מערכה כל כך מוצלח כפי שמודגם על ידי שלושה מהמאכלים האהובים עלי.

גולאריון זה כמו הסביח של עובד (שומר על המהות שלו למרות שהוא קסטומבילי)

אני משחק בעולם המערכה גולאריון, שהוא עולם המערכה הרישמי של משחק התפקידים פת'פיינדר (Pathfinder) מבית חברת Paizo כבר למעלה מעשור ויש לי את המזל לשחק עם יותם דיפיילר אבני שהוא כנראה המומחה הגדול ביותר בארץ לגבי גולאריון. וזה משדרג שיש לי מנחה שמכיר את העולם. למה? בגלל שגולאריון הוא עולם שקיים ומתוחזק למעלה מ-18 שנים. ורוב העבודה עליו היתה בפיקוח צמוד של כמה אנשים כמו ווס שניידר, אריק מונה, גיימס ג'יקובס ועוד כמה אנשים. כלומר זה עולם שנבנה והתפתח בקפידה לאורך זמן ומכיל עושר של נקודות ענין והיסטוריה. 

והעובדה שהוא התפתח בצורה מתוכננת ומפוקחת היא כנראה החוזקה הכי גדולה שלו. זה עולם קוהרנטי, הוא אומנם מחולק להמון תקופות מעניינות ומקומות שונים ומשונים אבל בסופו של דבר, מבחינה היסטורית יש נרטיב אחד ברור והגיוני שמחבר את המתרחש בעולם. ומבחינה גיאופוליוטית גם יש מטווה רחב של מערכות יחסים בין מדינות שמחברות את העולם. כלומר: דברים הם כמו שהם בגלל שורה ארוכה של אירועים שהובילו למצב הנוכחי. 

יש תרשים זרימה גאוני של המעצבים של גולאריון לגבי עיצוב מפלצות: זה בגדול השאלה "האם האבולת' (שזה לצורך העניים אלים עתיקים ומרושעים) יצרו את זה?" ושני החצים מובילים בסופו של דבר ל-"לא". למה? כי דברים צריכים לפעול על פי הגיון נרטיבי של סיבה ותוצאה מורכבים. 

וזה חשוב מאוד בעיני. כשאני משחק בעולם בלי היגיון פנימי אני הולך לאיבוד. כי עולם בלי היגיון פנימי קלים מאוד לשבירה. גם של העולם וגם של האימרסיה. 

פאיזו ממשיכים לקדם את גולאריון כל הזמן באמצעות Adventure paths, שזה הרפתקאות ארוכות שכל אחת מורכבת משישה חלקים. וזה עוד משהו מאוד מעניין מבחינתי. כי נתיב הרפתקאות הוא לא מוגבל במקום או באירוע. ויש "מסלולים" מוכרים. למשל ב-עלייתם של שרי הכשף, מבחינה גיאוגרפית ההרפתקה מתחילה ב-Sandpoint, ממשיכה לאורך החוף ומגיעה לעוד כל מיני מקומות שאני לא אפרט כי ספוילרים. אבל ההרפתקאות תמיד ינועו גם אחורה בזמן, ויאפשרו לך לגלות עוד על העולם, ההיסטוריה, העמים, האלים, כי הכל מחובר. 

עכשיו, כשאני הולך לאכול סביח, אני יכול לאכול את המנה שנותנים לי והיא כנראה תהיה טעימה. אבל כשאני אצל עובד אני יכול לברור את המרכיבים, אני יכול להגיד לו בדיוק כמה אני רוצה מכל רכיב וזה החוזק של המקום. הרבה אנשים שאוכלים אצל עובד בפעם הראשונה לא מבינים מה מיוחד מלבד זה שיש לו שפה מיוחדת להזמנה. וזה לא הנקודה. המנה היא ידועה מראש אבל היכולת לעשות קסטומיזציה בשביל לקבל את מה שאתה רוצה היא הניצחון. כשאני רוצה סביח אני יכול לומר "מנה, לגחל אגרסיבי, לחמס נתפס, לטחן, לבצבץ. אחד אפס בדרבי להפועל". ככה בגולאריון, אתה יכול לשחק שם ויהיה לך עולם פנטזיה גנרי, סבבה להרית הרפתקאות פנטזיה אפית. אבל אם אתה מכיר את העולם, את ההיסטוריה שלו, את הגיאופוליטיקה והדתות. ומוכן לעשות קצת מחקר על ההרפתקאות. אתה יכול לקבל בדיוק את החוויה שאתה רוצה מתוך הג'אנר הזה. 

מה הנקודה שלי: גולאריון יודע מה המהות שלו. הוא עולם פנטזיה אפית. הוא נותן לך לשחק עם כל הרכיבים, הוא יזרוק לך הרפתקאות עם אלמנטים של מד"ב, או ניהול ממלכה, או הקמת מרד, או דיכוי מרד, או לשחק דמויות מרושעות, או לשחק צדיקים בסדום, אבל הוא תמיד נשאר עם אותה מהות. ואם אתה לא אוהב את המהות הזו? סבבה, אל תאכל סביח.

מפת העולם של גולאריון

גולאריון הוא כמו פיצה (חוויה שיתופית מאחדת)

גולאריון הוא עולם מערכה משותף. ולעולמות כאלו יש קסם שנובע מכך שאנחנו יכולים לחלוק אותם ואת הסיפור שלהם. כשאני מספר לאנשים על הפעם הראשונה שהייתי בארגנטינה ולא הבנתי את השפה והייתי עם חברים בפיצריה אז פשוט הצבעתי באקראי על אחת המנות תחת הכותרת של "Pizzas" כי ידעתי שאני יכול לאכול פיצה עם כל דבר ואז קיבלתי פיצה אבל כשניסיתי לחתוך אותה גיליתי שמתחת לגבינה ורוטב יש סטייק ענקי במקום בצק הופתעתי. 

כל אחד שאכל פיצה יכול להתחבר לסיפור הזה. יש לנו בסיס משותף (של בצק) לסיפור הזה. 

ככה גם עם עולמות מערכה טובים וקוהרנטים. כשאני מדבר על מגנימר, מי שמכיר את גולראיון יודע על מה אני מדבר. כשאני מדבר על הרפתקאות או אירועים בעולם, שחקנים אחרים יכולים להזדהות עם החוויה שלי. 

שוב, זה נכון לכל עולם משחק מוכן מראש. אבל בגלל שמדובר בעולם עקבי, שכל דבר בתוכו משפיע על כל דבר אחר. גם אם שיחקתם בחלקים שונים לחלוטין של גולאריון יש הרבה "קבועים תרבותיים" של העולם. הרבה ממי ששיחק בגולאריון, טעם יין תלדורי, חשש מאציל צליאקסי שנכנס למסבאה, רצה לשמוע חדשות מאבסלום, התעצבן שהדמות שלו לא מדברת תסילונית בחורבות עתיקות. והעושר התרבותי המשותף הזה מחבר אותנו לא רק לעולם בין הרפתקה להרפתקה. אלה גם אחד לשני. שחקן לשחקן. גם אם לא שיחקנו ביחד באותה הרפתקה. שנינו היינו בעולם אחר, אבל זה היה אותו עולם. 

וזו תחושה שפאיזו מקדמת באמצעות ה-organized play שלהם. יש עונות משחק והרפתקאות. ואתה יכול לשחק משחק קטן אבל עדיין להרגיש שאתה חלק ממשהו גדול יותר. 

מה אני מנסה להגיד: פיצה זה טעים. יש תוספות שאני אוהב יותר ויש תוספות שאני אוהב פחות. אבל יש סיבה למה תמיד אומרים, "יש סשן? סבבה אני אזמין פיצה וקולה". זה אחד מהדברים הללו שמספקים חוויה דומה לאנשים שונים והופכת אותם לקצת יותר קרובים אחד לשני. 

העיר מאגנימר

גולאריון זה כמו עוגת שכבות (אלמנטים שונים שמשתלבים טוב ביחד)

אבל אם אני חייב לענות על למה אני אוהב את גולאריון התשובה היא פשוטה: כי המופלא לא מאפיל על היום יומי. באנגלית זה נשמע יותר טוב: The wonderous does not overshadow the mundane. 

גולאריון הוא עולם שנבנה על ידי בוני עולם מקצועיים. זה אומר שלכל מקום יש את היחוד שלו אבל גם את היום יום. רידל פורט היא עיר נמל של גנבים, פירטים, rules lawyers ושאר חלאות. יש לה קשת אבן ענקית מכוסה רונות מתקופת העבר שאף אחד לא יודע מה המטרה שלה. יש מסדר שלם שחוקר את הקשת הענקית הזו. הקשת הזו היא פלוט-הוק אחד גדול. אבל העיר בנויה כמו עיר, בלי קשר לקשת הזו. יש רובעים שונים, יש מאבקים פוליטים, יש ארגוני פשע שונים עם מלחמות שטח ביניהם. כלומר העובדה שיש מונומנטים ענקיים וקסומים מתקופה אחרת היא נחמדה אבל בעוד שבמקומות אחרים הדבר הזה הופך להיות האלמנט המגדיר של העיר בגולאריון באופן עקבי אלמנטים כאלו יהפכו להיות רק עוד אחד מתוך האלמנטים שמגדירים את העיר. מגנימר מכונה "עיר המוניומנטים" כי יש לה גשר ענקי שמטיל צל על חצי מהעיר. האם הגשר הזה הוא פלוט הוק ענקי לאחד מההרפתקאות – כן. האם יש לו היסטוריה מעניינת כן, האם הוא אלמנט משמעותי אם אתה מגיע לעיר בלי להתעסק בהרפתקה שעוסקת בגשר? לא. כי המופלא לא מאפיל על היום יומי. 

אנחנו רואים את זה לעיתים קרובות בעולמות פנטזיה. יש אלמנט פנטסטי והוא בולע את העולם סביבו. 

מה הנקודה שלי? בגולאריון המעצבים השכילו לאפשר לאלמנטים הפנטסטיים לחיות בשלום לצד האלמנטים היומיומיים ולא נותנים לאף אחד מהם להיות הדבר המרכזי. בדיוק כמו שאנחנו חייבים לוודא שהטעמים בשכבות השונות של העוגה שלנו יחיו בהרמוניה וישפיעו אחד על השני אבל לא יאפילו או יתנגשו. כי אז לא טעים.

מקווה שהשתכנעתם לבוא לבקר.