חבר עשה לאחרונה את הטעות של לשאול אותי "אז אורי, מה אתה עושה בימינו?" ונאלצתי לעצור רגע ולחשוב, מה בעצם אני עושה בימינו?
אז הדבר הראשון והמרכזי שאני עושה זה מסלול ProductGO, זה מסלול הכשרה ללוחמים ופצועי מלחמה מהמלחמה הנוכחית שמלמדת ניהול מוצר ושעוזרת לאנשים שהכי מגיע להם להתקדם. המסלול הזה הוא לגמרי מסלול יוקרה של שלושה חודשים שבאמת נותן הכשרה שגורמת לי לקנא בסטודנטים שלי. התוכנית הזו קיימת כבר שנה שלמה וסיימנו מחזור שלישי של הכשרות עם מעל 90% אחוזי השמה בסוף המסלול. הפוקוס העיקרי שלנו כרגע הוא לתת לבוגרים שלנו קהילה תומכת מקצועית ואישית כדי שהם ימשיכו לעשות חיל בתפקידים שלהם. מקס, אלעד, ואני כל הזמן מחפשים דרכים לעזור ליותר לוחמים ואני מקווה שבקרוב אני אפרסם את היוזמות העתידיות שלנו לגבי זה.
במקביל אני ממשיך להעביר הרצאות וסדנאות מקצועיות בעולמות ניהול המוצר. מה שמפגיש אותי עם הרבה מאוד אנשים מוכשרים מהתעשייה. זה כיף לראות אנשים מבינים שיש דרכים יותר קלות וטובות לעשות את מה שהם עושים בהרבה עבודה קשה כמו עשור. העברתי השבוע סדנת ניהול מוצר בעזרת כלי AI והגענו מבעיה למחקר, לאפיון, לפרוטוטייפ עובד תוך יום. אני בעיקר נהנה לקבל מאנשים הודעות יום אחרי עם "בואנה, השייט הזה כבר מקצר לי את העבודה!" [sic].
התחביב המרכזי שלי הוא משחקי תפקידים ובגלל שזה תחום אקלקטי אז מדי פעם אני מוצא את עצמי באמצע פרויקטים מופרכים עם אנשים מדהימים מבלי שאני יכול להסביר איך הגעתי אליהם. הנוכחי הוא תוכניות קוביות הגורל. שהיא (i shit you not) "מעבדת מחקר של השילוב בין אומנות, יהדות, ומשחקי תפקידים" שמתקיים בגלריית נווה שכטר לאומנות יהודית.הרעיון הוא לקחת 15~ יוצרים מתחומים שונים, רקעים שונים, ויכולות שונות ולנסות לחקור את השילוב המוזר הזה ולייצר משחקי תפקידים שיאפשרו לאחרים לחקור אותו גם. זו תוכנית רצינית של תריסר מפגשים שמערבים למידה ויצירה ואני לא יכול לחכות לראות איזו יצירות יצאו מזה.
חלק מהשמות מאחורי היוזמה הזו הם בר ירושלמי, מיה מגנט, ויאיר ליפשיץ (No relations) ואני כבר למדתי כל כך הרבה מכל אחד מהם שאני כבר מרגיש שקיבלתי המון מהפרויקט הזה אפילו שהוא רק התחיל. זו תזכורת מצוינת לזה שאתה לא מת כשאתה מפסיק לנשום, אתה מת כשאתה מפסיק ללמוד דברים חדשים.
אני הגדרתי לעצמי בתחילת השנה יעד עבור 2025, והיעד הוא לסגור כמה מהפרויקטים הקטנים הפתוחים שיושבים על המדף שלי במשדר כבר כמה שנים. כלל ה-80/20 תופס אותי בהפתעה כל פעם מחדש, במקרה הזה הכוונה ש-80% מהעבודה לוקחת 20% מהזמן וה-20% הנותרים לוקחים עוד 80% של זמן.
ממש לא מזמן סיימתי את "ביחד – מדריך לקמפיין מימון המון", שכתבתי ברובו לפני עשור ובחודשים האחרונים יעל לקסמן-בהט המקפידה סיימה לערוך אותו, וסיגל גורפינקל המוכשרת עשתה לו את העיצוב והעריכה הגרפית. זה מדריך קצר (35 עמודים) לאיך להריץ קמפיינים למימון המון. אני מפיץ אותו בחינם כי לעזור לאנשים ליצור דברים חדשים ומגניבים זה הדלק שלי. אתם מוזמנים להוריד אותו פה.
המשחק הסיפורי הקטן שלי "A Tuesday in Tokyo" כמעט מוכן. מה זה אומר? שהוא עבר כתיבה, פלייטסט, עריכה משחקית, עריכת טקסט, עימוד, ועכשיו אני רק מחכה לאומונת היפייפה שתגיע (אהם, אהם, נאקורי) והוא יהיה מוכן.
מה שאני לא מצליח לעשות בקביעות,זה להקליט פרקים של על כתפי גמדים (פודקאסט משחקי התפקידים), שזה מעציב אותי כי אני מתגעגע לערן, ואביב. מצד שני אנחנו לא מצליחים להקליט כי כולנו סופר עסוקים בליצור דברים שזה סוג של נחמה.
מבחינת לשחק משחקי תפקידים אני עומד להתחיל קמפיין חדש (שם זמני "The ORChestra") שאני משתעשע איתו בראש כבר שנה. זה בגדול שילוב של כל הממים של משחקי תפקידים שראיתם אי פעם יחד עם הקרנה פעילה של המילטון, והרבה רגשות. לא רוצה להוסיף עוד פרטים כי חלק מהשחקנים עלולים לקרוא את זה.
שני פרויקטי משחקי התפקידים שאני מקווה לקדם עד סוף השנה הם "The Social Apps RPG" שם השחקנים משחקים אפליקציות בטלפון שמחפשים את המשתמש שלהם ואת "The Twitter Files" שם הגיבורים הם עובדי טוויטר שננעלים במרתפים מתחת למטה החברה ומגלים חלק מהסודות האפלים שאילון מאסק שומר שם. שני המשחקים הללו כבר עברו הרבה כתיבה ופלייטסטינג ועכשיו דורשים את העבודה שאני הכי פחות אוהב: עריכה ותיקונים ולכן נשארו כל המדף כבר שנתיים.
אני בטוח שיש עוד דברים ששכחתי ובכנות אני לא בטוח כמה אני אצליח להמשיך לקדם את התחביבים שלי בזמן המוגבל שיש לי בין העבודה, הזוגיות, וללהיות הורה פעיל לשני ילדים ג'ינג'ים מדהימים (שזה מקביל לגדל 4 ילדים בלונדינים או 6.5 ילדים ברונטים). אבל אני יודע שלהגדיר לעצמך יעדים זו הדרך הכי טוב להתקדם לכיוון המקום שבוא אתה רוצה לראות את עצמך בעתיד.
