"אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו".
חלקכם אולי מכירים את הספר עם השם הזה שמדבר על הארה בהקשר של זן בודהיזם. חלקכם אולי יודעים שלהיצמד לספר שמדבר על הארה בהקשר של זן בודהיזם הוא בדיוק הבודהה שהמשפט הזה מפציר בנו להרוג.יש הרבה מאוד מקדשים שלימדו זן במרוצת השנים. וכל אחד מהם מצא שיטות שונות להוביל את התלמידים שלו להארה. חלק מהם לימדו מדיטצית ישיבה כדרך להתנתק מחיי היום יום, חלק יצרו עבודות נוף או אומנות רגעית אחרת כדרך להבין עד כמה הקיום שלנו הוא בר חלוף, חלק מהם תרגלו קיבוץ נדבות כדי להתרחק מהצמדות לרכוש.
חלק מהתפיסה שהמשפט הזה יוצא נגדה היא שבמרוצת השנים הפעולות הללו נהיו יותר חשובות מהמהות או המטרה של הפעולות. מתרגלים מצאו דרכים להתמקד יותר טוב בישיבה, ליצור אומנות רגעית בצורה יותר מוצלחת, תלמדיים תרגלו קיבוץ נדבות שלוש פעמים בשבוע ואז חזרו הביתה להתלבט איזה אייפון לקנות.
אנחנו יכולים לראות את התבנית הזו מתרחשת סביבנו כל הזמן. יש לנו אלף גרסאות לכיפה אדומה והזאב אבל פחות ופחות מהן מתמקדות בלהזכיר לנו לא ללכת לבד ביער. אנחנו לומדים לספר סיפורים בצורה הרבה יותר טובה אבל מורידים יותר ויותר ממוסר ההשכל שהסיפור היה אמור להעביר. אנחנו מקדשים את הטקסים מבלי להעלות על נס שמחותינו על הדבר שהטקס מקדש. הצורה מקבלת הרבה יותר חשיבות מהתוכן.
אם אתם לא רואים את התהליך הזה מתרחש מסביבכם. זה רק אומר שאתם חייבים להרוג את הבודהה שעומד בדרך שלכם. כי הוא מסתיר לכם את המשך הדרך ואת היעד שכנראה שכחתם שהיה המטרה של המסע שלכם מלכתחילה.
