השבוע התקיימו ועדות הקבלה ליוזמת ProductGO (שזה, למי שלא זוכר, הכשרות טכנולוגיות לתפקיד ניהול מוצר עבור לוחמים משרתים במילואים). לוועדות הגיעו כמה עשרות אנשים וזה עוד אחרי שני סבבים של סינונים (ויש עוד כמה סבבים בהמשך). אני יודע שהביטוי הזה אולי מיושן באמת שכל אחד מהאנשים שהגיעו מלח הארץ.
אחד הדברים שקרו באופן טבעי בועדות הקבלה היה המשפט "תודה על השירות שלך ועל המילואים שלך". כבר מהרגע הראשון המשפט הזה יצא לי קצת מהוסס. הנוא הרגיש זר על הלשון. עיברות מוזר של הביטוי האמריקאי "thank you for your service" שניתקלתי בו רק בטלויזיה. אף פעם לא אמרתי למישהו תודה על השירות שלו. אף פעם לא חשבתי על זה. אני לא שירתתי כי רציתי, בהתחלה שירתתי כי הייתי חייב ובהמשך כי הבנתי שאין ברירה אחרת. אמירת התודה הזו היא זרה לי, היא משפט שמגיעה מאומה שבה לתרום להגנת המדינה זה לא מובן מאליו והתפיסה הזו זרה לי. בטח כשכל כך הרבה מהמרואיינים הגיעו אחרי חודשים של מילואים. אחד מהם חזר בבוקר של אותו היום משירות פעיל, ישן שעתיים, והגיע לועדה.
אבל האמת היא שלשרת בצבא זה כבר לא מובן מאליו. לעשות מילואים זה לא מובן מאליו. וזה מה שהכי הפריע לי כשהודתי להם. המשפט הזה הכריח אותי להכיר בעובדה הזו וזה עשה לי רע.
ברגע שהבנתי את זה, קרה לי מהפך במחשבה. כן, זה באמת לא מובן מאליו וזה דבר עצוב מאוד ברמה הלאומית של מדינת ישראל. אבל האנשים שמולי הם אלו שבאו כשקראו, הם הלא מובן מאליו, והם, יותר מכל, הם אלו שמגיע להם לשמוע את ההערכה הזו.
מהרגע הזה המשפט הזה הפך להיות הדבר הראשון שפתחתי איתו את השיחה עם כל מרואיין ולא היה שמץ של היסוס בקול שלי כשאמרתי "תודה רבה על השירות שלך ועל המילואים שלך".
יש לנו אנשים מדהימים במדינה הזו ואנחנו צריכים להתאמץ להיות ראויים להם.