אני נכנס לבנין של עמותת בוגרי ממר"ם בדרך לקורס ProductGO, צריך להכין את ועדות הקבלה למחזור השני ויש אין סוף עבודה. אני מחכה למעלית בזמן שמאחורי מגיעה בחורה עם ארגז גדול שתופס לה את שתי הידיים. אני לוקח צעד אחורה, מחזיק את המעלית פתוחה כדי שהיא נותן להיכנס. היא מחייכת ושואלת אותי אם אני רוצה סנדוויץ מהארגז שעמוס לחמניות שמנמנות. אני מסרב בנימוס ואומר שאני בטוח שהם הולכים למישהו שצריך אותם יותר ממני. היא אומרת שאלו הם האקסטרות אז שאני ארגיש חופשי.
אני לוקח אחד, לפעמים העולם רוצה לקצר תהליכים ולסגור חובות של קארמה במעגלים קצרים. פעם הרווחתי 3,000 יורו כי הייתי נחמד לצוות של המלון שישנתי בו, אבל זה סיפור אחר.
כשאנחנו מגיעים לקומה אני מגלה שהיא אחראית על כנס מקצועי של חיילים, נגדים מעולם הטכנולוגי היא מעדכנת. אני מספר לה שבחדר ליד אנחנו מכשירים לוחמי מילואים לתפקידים טכנולוגיים. אנחנו מדברים רגע על כמה הכשרות זה קשה, השאיפה היא לשנות את איך שהמוח של אנשים עובד. לחווט מחדש כדי שהם יראו את העולם שסביבם אחרת.
אני יכול להעביר להם הרצאה אם את רוצה, אני מציע. יש לי סדנת עמידה מול קהל שמתאימה לכל קהל ובייחוד לאנשים מהתחום הטכנולוגי שהולכים לקדם צוותים. יאללה בכיף היא מסכימה. כי שנינו הבנו מי עומד מולנו.
וככה מצאתי את עצמי הבוקר, עומד מול כמה עשרות חיילים, ומדבר איתם. על פני השטח דיברנו על איך לעמוד על במה, איך להשתמש בקול שלהם נכון, ואיך להעביר מסר. מתחת לפני השטח דיברנו על תמיד להיות קשובים למי שמולנו, על איך ההטיות שלנו כבני אדם משנות את התפיסה שלנו של המציאות, ועל איך להיות תמיד פתוחים להזדמנויות, פעם קראו לזה סרנדיפיות. מקווה שהם לקחו מזה כמה שיותר.
משלמים לי הרבה כסף להעביר סדנאות עמידה מול קהל. יש לי לקוחות שסוגרים איתי סדנאות שנה קדימה כדי שאני אשמור להם תאריך פנוי להכשרות שלהם. אבל לפעמים אפשר לקבל משהו מופלא תמורת כריך גבינה צהובה. וחיוך. ולהיות קשוב להזדמנויות.
