תהליכי התפרקות

באמת שאני לא קולט מה הבעיה להבין את תהליך ההתפרקות. זה קרה כבר אינספור פעמים וזה קורה גם עכשיו, ובכל פעם זה אותו הדבר. התהליך דורש רק שלושה רכיבים פעילים: תושבים תמימים, בריונים אלימים, ומסייעים חיצוניים (הרכיב הרביעי הוא המדינה אבל היא לא ממש חלק מהסיפור). ככה התהליך עובד:

יש מדינה, יכול להיות שהיא אחלה ויכול להיות שהיא לא, זה לא משנה, היא קיימת והתושבים שלה חיים את חייהם ונשמעים לחוקי המדינה. לאחר זמן מה קמה קבוצת בריונים אלימים, זה לא משנה מי הקבוצה הזו. הם יכולים להיות גזענים שתוקפים קבוצת מיעוט, פושעים שגובים דמי חסות, או קנאים דתיים שמטילים אימה על סביבתם.

בהתחלה, האזרחים שנפגעים מהבריונים פונים בתחינה למדינה שאמורה להגן עליהם. הם פונים למשטרה, או שהם תובעים בבית המשפט, יכול להיות שהם אפילו מתחילים בהתארגנות איזורית.

עכשיו מגיעה נקודת השבר. אם המדינה מפעילה את כוחה ופותרת את הבעיה הכל מסתדר. התגובה יכולה להיות על ידי הכנסת הפושעים לכלא, הענשת פעילות גזענית, או מניעת השתלטות על המרחב הציבורי. לאחר מכן התושבים חשים בטוחים, מעניקים את נאמנותם למדינה ולחוקיה והסדר החברתי חוזר לתיפקוד תקין.

אם המדינה לא פותרת את הבעיה מתחילה בערה איטית. התושבים שסובלים מהאלימות של קבוצת הבריונים נכנסת למצב של הלם. חלקם ינסו לסגת, חלקם יברחו לעיר אחרת, וחלקם יפנו למסייעים. היות והמדינה לא סייעה אזי המסייעים הם כל מי שיש לו כוח לעזור לתושבים כנגד האלימות של הבריונים.

המסייעים הם לא חלק מהמדינה. הם יכולים להיות התארגנות אזרחית דוגמת השומר הצעיר בקום המדינה, ארגון פלילי שלוקח בעלות על האוכלוסייה האזרחית דוגמת המאפייה, או אפילו ארגון טרור כמו החמאס. המסייעים זוכים באמון של התושבים כי הם היחידים שנלחמים כנגד הבריונים. חשוב לזכור כי בשלב זה התושבים כבר יודעים שאין להם על מי לסמוך מלבד על המסייעים, כי המדינה כבר זנחה אותם.

לפעמים המסייעים הופכים להיות ההנהלה הרשמית של התושבים. לפעמים הם מנהלים דה פקטו את חיי התושבים מבלי לקבל תפקיד רשמי, ולפעמים לאחר שהביסו את הבריונים הקודמים המסייעים הופכים להיות בריונים בעצמם והתהליך מתחיל מחדש.

מה שחשוב לזכור הוא שתחילת התהליך היא תמיד מהתארגנות של תושבים שהמדינה שלהם לא מסוגלת להגן עליהם מבריונים אלימים. לא סתם אחת מההגדרות הבסיסיות של המדינה המודרנית היא “מונופול על האלימות”.

זה מה שקרה בין היהודים לבריטים לפני הקמת המדינה, זה מה שקרה בין המתנחלים ומדינת ישראל, זה מה שקרה עם ארגוני הטרור הפלסטיניים, וזה מה שקורה עם חרדים קיצונים ושכניהם החילוניים ואם חלק ההשוואות מעצבנות אתכם אז אני מניח שתהיו מופתעים גם בפעם הבאה שבדיוק אותו הדבר יתרחש.

אין ואקום בטבע שלא שואף להתמלא: מונופול על האלימות הוא תנאי הכרחי לקיומה של מדינה. תושבים שלא מקבלים הגנה מהמדינה יפנו למי שכן יספק הגנה להם ולמשפחות שלהם וזה לא משנה אם זו הגנה מפני פורעים אלימים, מפני רעב, או מפני גניבת רכושם ועמלם.

חשוב להיות קשובים לתהליך הזה כי מדינת ישראל מאבדת את המונופול שלה על האלימות בגבולותיה בצעדים קטנים מזה זמן רב. יש כבר כמה קבוצות כוח במדינה עם מיליציות חמושות ונכונות לקרב משלהן שלא נמצאות תחת פיקוח של המדינה. והמצב הזה, מוביל שוב ושוב לתהליך שאנחנו מדברים עליו פה.

מוסקבה-פטושקי

לפני שנים רבות פגשתי בידידי נימו בשעת בין ערביים. שוחחנו על תרבות גבוהה ומשקאות נמוכים וציינתי בפניו ששמעתי על יצירה ספרותית מבית אמא רוסיה ששמה

תהליכי התפרקות

מה שעושה אותי שמח

התיוג הזה הוא אחד מהדברים הכי משמחים שקרו לי לאחרונה. גיליתי כבר מזמן שהדבר שמעניק לי הכי הרבה אנרגיה זה לעזור ולעודד אנשים אחרים. זו

יום השואה (2014)

כבר בחטיבה היה לי קול עמוק, הגובה שלי היה מעל הממוצע והייתי ילד טוב. זה אומר שהייתי חלק מרוב טקסי יום השואה של בית הספר.