הבעיה הכי קשה עם לסכם את פסטיבל אייקון 2019 זה שכמעט כל דבר שאני רוצה לכתוב עליו מצדיק פוסט שלם וארוך רק עבורו. בעולם מושלם הייתי כותב את כל הפוסטים האלו, בתירוץ של מציאות שיש לנו אני כנראה אספיק רק את הפוסט הזה. ועדיין Done is better then perfect.

הרבה דברים מיוחדים קרו באייקון הזה. פגשתי כמה אנשים שקודם הכרתי רק כשמות של אנשים כשרוניים בפייסבוק, הצלחנו לארגן מפגש של כל הגמדים של על כתפי גמדים, לשם שינוי הצלחתי להיכנס לכמה הרצאות (שווה לציין את “מה זה השטויות הללו אנימה” של אמנון לוי שהייתה מוצלחת במיוחד) וראיתי את כולם משתגעים בגלל קצת גשם. היה אייקון לא פשוט אבל עם כל כך הרבה דברים טובים בתוכו שאני לא יכול שלא לחייך כשאני חושב עליו. 

תעלומת שומר הערים האבוד (של האבדון!)

אייקון 2019, כמו רוב האייקונים, התחיל הרבה חודשים לפני הפסטיבל עצמו. במקרה הזה הוא התחיל בחזרות להפקת המקור “תעלומת שומר הערים האבוד (של האבדון!)”. שיחזור של הפורמט של “המסע להר החורבן האפל (של האבדון!)” בתוך העולם של סיפורי שומרי הערים של רותם ברוכין (אתם רוצים מאוד לקרוא את הסיפורים האלו). הפורמט של בחר את ההרפתקה שלך בעצמך הוא קשה. השחקנים צריכים ללמוד הרבה מאוד טקסטים וסצנות שבכלל לא יופיעו בהצגה כי המתנדבים מהקהל לא יבחרו אותם, המחזה עצמו לא מתנהל בצורה ליניארית וכמובן יש מתנדב מהקהל באמצע הסצנה שאין לך מושג איך הוא יתנהג. עבר הרבה זמן מאז הפקת המקור האחרונה שהייתי בה ואני חייב לומר שהתגעגעתי לזה. כן, זה הרבה יותר קשה מפעם כי כולם יותר עסוקים עם עבודה, תחביבים, משפחה, ילדים ואלף דברים אחרים ועם זאת כשעובדים עם כל כך הרבה אנשים מוכשרים השלם יוצא גדול בהרבה מסכום חלקיו. יותר מארבעים אנשים עבדו על ההפקה הזו והתוצאות מדברות בעד עצמן. כמות האנשים שבאו ואמרו לי שהם נהנו, צחקו וגם בכו בסוף היה עצום וזה בלי לספור את הביקורות בפייסבוק. אני תמיד קרוע מהעובדה שהפקה כל כך מושקעת עולה רק פעמיים (שלוש אם סופרים את החזרה הגנרלית), אבל אני חושב שבתור מאלתר יש לי יתרון מהותי על שאר המשתתפים בכך שאני מקבל כל הזמן תזכורת לגבי עד כמה ברת חלוף היא אומנות רגעית. ההופעות היו מעולות והאנשים שהיה לי את הכבוד לעבוד איתם על ההפקה הזו היו מדהימים. מנקודת המבט שלי מיטב מורחיים ונויה שמיר לגמרי גנבו את ההצגה. 

לי יש הרבה מזל בכך שהתפקיד שלי בהפקות הוא תפקיד עם נראות מאוד גבוהה. אחד מהדברים שאנשים לרוב לא מודעים אליו זה המספר הגדול של אנשים שמשקיעים מאמץ אדיר מאחורי הקלעים כדי שמה שקורה על הבמה יראה כל כך טוב. הנה רשימה של האנשים שעבדו על ההפקה הזו ושמגיע להם מחיאות כפיים אדירות:

החלק היחיד שמעיב לי על הזיכרון הזה היה אחד מהמתנדבים שהתנהג בצורה לא הולמת על הבמה. בתור המספר, זה חלק מהתפקיד שלי לעזור למתנדבים להיות מוצלחים, בעיקר אם הם מתרגשים, מתבלבלים או לא יודעים מה לעשות. לא חשבתי שזה יהיה קשה כי זה חלק מהאימונים שאנחנו עושים בקבוצת למאבאטי, איך לגרום למאלתרים אחרים להיות חלק מהסיפור או מהסצנה ואיך לגרום למתנדבים מהקהל להיראות כמו שחקנים מקצועיים. אבל לפעמים יש אנשים ששוכחים את עצמם כשהם עולים לבמה ובמקום לנסות להיות חלק ממשהו הם מעדיפים לנסות להרוס את מה שמסביבם כדי להדגיש את עצמם, זה מבאס.

אגב, אפשר לראות אלבום תמונות שלם של כמעט כל רגע בהצגה בצילום מדהים של נוראל זאבי באלבום הפייסבוק הזה (אם אתם מפנטזים שהיא תצלם גם אתכם אז אפשר לשכור אותה דרך דף הפייסבוק שלה “צילום ברמה“).

ההופעות עצמם היו בסימן עליה מובהק, ההופעה הראשונה היתה יותר טובה מהגנרלית וההופעה השניה היתה יותר טובה מהראשונה. יש משהו בקהל ובאנרגיה של אייקון שלא חוויתי בשום מקום אחר. סוג של להט ונכונות לתמוך במה שאתה עושה על הבמה שלעיתים קרובות מרגיש לי כאילו יש עוד שחקן איתי על הבמה שכל הזמן אומר לי “אל תדאג, אנחנו איתך”. 

למאבאטי

השנה המופע של למאבאטי היה סוג של המשך גם למופע של שנה שעברה וגם למופע של לפני שנתיים. לפני שנתיים סיפור המסגרת כלל את זה שהיינו כולנו לכודים על ידי חייזר אימתני בשם זנתר שגרם לנו לשחק משחקי אימפרוב להנאתו ולפני שנתיים עשינו מופע על בסיס הסדרה “גולשים בזמן” (sliders) שבוא כל סצנה התרחשה בייקום מקביל והסתיימה בכך שכל הלמאבאטים נפוצו בין היקומים השונים.

השנה איחדנו את שני קווי העלילה הללו לכך שזנתר איתר את חברי למאבאטי בין המימדים ואסף אותם בכדי שילחמו בזירת גלדיאטורי האימפרוב שלו, כאשר כל מה שהוא רצה באמת זה להיות חלק מקבצות אימפרוב בעצמו (דמעות). אנחנו כמעט תמיד מנצלים את ההופעה שלנו באייקון כהזדמנות לאתגר את עצמנו והפעם האתגר האמיתי היה לשמור על סיפור מסגרת ודמויות תוך כדי שאנחנו משחקים משחקי אימפרוב עם עצמנו ועם הקהל. אני שמח שסיפור המסגרת המוצלח עבד, אני שמח שהעלנו המון משתתפים מהקהל כגלדיאטורי אימפרוב בעצמם ושכולם היו מצוינים. היה רגע בהופעה שאיתמר התחיל את משחק הסיום של ההופעה ואני זוכר שחשבתי לעצמי “למה הוא מקצר? למה אנחנו חותכים את ההופעה אחרי רק איזה חצי שעה? זה אמור להיות אירוע של שעה וחצי!”. ורק אחרי שירדנו מהבמה ושאלתי אותו למה הוא קיצר את המופע הוא ענה שכבר עברה שעה וחצי לפני שהוא התחיל את משחק הסיום. כל כך נהניתי שלא שמתי לב לזמן בכלל. זה לא קרה לי במופע כבר שנים.

מארוול נגד מארוול – הדיבייט הגדול

אירוע הדיבייט הזה שהדס נבנצל הובילה ביד רמה היה מעולה כי הוא הביא משהו חדש ומעניין לכנס. הייתי במספר אירועי דיבייט של כנסים ולא ראיתי אחד שהיה בו גם דגש כל כך מוצלח על עבודה והכנה מראש – מה שבאמת גרם לכל המשתתפים להישמע מצוינים ולהעלות טיעונים נכונים ומעניינים. וגם כי היה בו איזון נכון של נושאים הומוריסטיים (“סטיב ובאקי – זוג אפלטוני או זוג לוהט”) ושל שאלות רציניות (“האם סופה של האלמנה השחורה היה מוצדק או נוגד את קו העלילה של הדמות שלה”). כל המשתתפים עשו את עבודתם נאמנה ואני חייב לציין שעל חלק מהדברים המשכתי לחשוב הרבה אחרי שהאירוע הסתיים.

המדריך לפודקאסטר המתחיל

הנחתי שלהרצאה שלי על איך להתחיל פודקאסט יגיעו עשרה אנשים. כי, בואו נודה על האמת, מדובר בנושא קצת נישתי והמטרה שלי היתה להפוך אותו לפחות נישתי. בראש שלי היה שווה לעשות את ההרצאה כדי שעוד כמה פנדואמים או תחביבים גיקיים יקבלו התעסקות יותר רצינית בהן. אני באמת מאמין שמה שערן אבירם ואני עשינו ועושים עם “על כתפי גמדים” עוזר ומשפר לאלפי אנשים את המשחק שלהם, ורציתי לעודד עוד אנשים לעשות את אותו הדבר. לשמחתי הגיע יותר מכפול קהל ממה שציפיתי והוא היה הקהל הכי טוב שיכלתי לצפות לו. שקט, קשוב וששואל שאלות שמבהירות שהם מתכוונים לישם את מה שאנחנו מדברים עליו. 

[עדכון: העלתי הקלטה של ההרצאה]

של מי המצגת הזו לעזאזל?

אני מת על האירוע הזה. הוא משלב כל כך הרבה דברים שאני אוהב: אילתור, קומדיה, עמידה מול קהל, העברת מצגת בצורה אפקטיבית ושיתוף קהל. חלק נרחב מהקסם של האירוע הזה הוא גם שכל המצגות הן של הרצאות אמיתיות שהועברו בכנס הזה ממש. וההזדמנות של לראות מישהו מאלתר משהו חדש ושונה על מצגת שראית מישהו מעביר ברצינות היא לגמרי חלק מהסיבה שהאירוע הזה מגניב אותי. חלק אחר הוא שהוא מופק על ידי אבנר שחר קשתן ומאיה גרשוביץ בר שהם מהאנשים החביבים עלי בעולם (בצורות מאוד שונות).

כל המרצים העבירו את המצגות האקריות שלהם בצורה מעולה ומשעשעת שאני בטוח שגרמה להרבה אנשים בקהל לחשוד שהם ראו את המצגות שלהם מראש, אבל אני יכול להבטיח לכם שאף לא לא ראה או ידע מה המצגת הבאה (כולל אני).

—

ועכשיו? עכשיו צריך לחזור לאלף ואחד התוכניות האחרות שנדחקו הצידה בשביל לפנות זמן לאייקון: לפרסם הרפתקה ל-D&D מהדורה חמישית, לכתוב סיפור לתחרות הבאה, להופיע יותר ולנסות להנות מכל רגע.