אי שם בסוף שנת 2009 התכנסנו לנו כמה חובבי משחקי תפקידים, ביניהם ערן אבירם (טקטיקה), אביב אור (אתר), איתמר ויסברג (המשחקייה), יואב אדליסט ועבדכם הנאמן וחשבנו שזה לא לעניין שיש מלא שיטות משחק שאנחנו לא מכירים. החלטנו לעשות פרויקט שמטרתו להכיר שיטות מחדשות. את הפרויקט כינינו בחיבה “פרויקט שממית” (שמ”מית = שיטות משחק מתחלפות). הפורמט היה פשוט: כל מנחה לוקח שיטה אחת ומריץ הרפתקה קצרה של אחד עד שלושה מפגשים בשיטה הנבחרת. למה דווקא בין אחד לשלושה? כדי שיהיה אפשר להקדיש מפגש ליצירת דמויות, מפגש שלם למשחק ועוד מפגש שבו אפשר לסיים את העניינים ולדבר על השיטה ועל דברים שאולי לא באו לידי ביטוי במפגשים (התקדמות דמויות, חוקים אופציונליים ושאר ירקות).

דבר הוביל לדבר והפרויקט נהיה הצלחה גדולה: נחשפתי לשיטות חדשות, סגנונות הנחייה שונים ודרכי איפיון דמות שונים לחלוטין משהכרתי. שיחקנו Mutants & Masterminds (אני ממליץ לקרוא את הפוסטים שערן כתב במשחק בתיאוריה), Savage Worlds, משחק של Unknown Armies שעד היום יש לי סיוטים ממנו, כמה חד”פים ועוד. מתישהו הפסקנו כי life got in the way אבל עד היום הזה אני עדיין מחשיב את כל הפרויקט הזה כקפיצת מדרגה ביכולות שלי כמנחה. כתבתי כבר בעבר על איך נהיים מומחים למשחקי תפקידים ושלושה מהנקודות שציינתי הן ניסיון, חשיפה נרחבת ותמונת עולם רחבה, פרויקט כגון זה יכול לתרום מאוד לכל שלושת הנקודות הללו.

לא חשבתי על הפרויקט הזה כבר הרבה זמן עד שהוא קפץ לי לראש זה בעקבות פוסט שעודד דויטש (גלגולים פראיים) פרסם לאחרונה לגבי כך שהוא עושה פרויקט דומה ואני חושב שזה רעיון מעולה. יש מגוון של דרכים להפוך להיות מנחה יותר מוצלח ואני חושב שאחת מהמרכזיות שביניהן הוא להכיר כמה שיותר שיטות משחק שונות זה מזה, אני מאמין שהיכרות עם כמה שיותר מנגנונים שאנשים פיתחו והבנה של מה המטרות של המנגנונים הללו ואיך הם משפיעים על המשחק פותח לנו את הראש להבין כיצד לגרום לשיטה לעבוד עבורנו וליצור את האפקט שאנחנו רוצים במקום שאנחנו נעבוד עבור השיטה.

יש משהו בחשיפה לשיטות חדשות שמכריח אותך להתמודד פנים אל פנים עם שאלות כגון: מה קורה כשמוסיפים משאבים קיבוציים כמו מד לחץ קבוצתי? מה ההשפעה של נקודות שפיות? מה קורה כשדמויות שונות בקבוצה נהיות חסינות או רגישות לסוגים שונים של איומים? איך מתמודדים עם היעדר של מכניקה לאלמנטים מסוימים במשחק?

סביר מאוד שחלק מכם שקוראים את הפוסט הזה יחשבו שזה רעיון טוב לנסות את התרגיל הזה בעצמכם. אני ממליץ בחום. אפשר לנצל את כנס ביגור 2017 הקרוב בכדי להירשם למשחקי היכרות עם שיטות שאתם לא מכירים או כדי למצוא שותפים לקבוצת שמ”מית משלכם. אם אתם מתכוונים להקים קבוצה משלכם, הנה כמה עצות שעזרו לנו עם הפרויקט שלנו:

• קבעו תמיד שתי שיטות קדימה (מי מנחה את ההרפתקה בשיטה הנוכחית, ומי מנחה את ההרפתקה הבא ובאיזה שיטה ומי מריץ את ההרפתקה אחרי זה ובאיזו שיטה). ככה אם משום מה המנחה הבא לא יכול להריץ אז עובדים להרפתקה הבאה.
• לא חייבים להיות אקזוטיים על ההתחלה, אם חצי מהקבוצה לא מכירה שיטה, שחקנו את השיטה הזו. תאמינו לי שתלמדו הרבה על השיטה שחשבתם שאתם מכירים רק מלהקשיב לשאלות של מי שאף פעם לא נחשף לשיטה הזו.
• ערכו רשימה של מנגנונים מעניינים שאתם נתקלים בהם בשיטות שאתם משחקים. רשמו מה המנגנון, ומה ההשפעות שלו על המשחק.
• גוונו מבחינת ז’אנרים ושיטות, פחות מעניין לשחק סופר גיבורים אחרי שאתם הרגע שיחקתם סופר גיבורים כמו שפחות מעניין לשחק כמה שיטות מאוד קרובות מבחינת הדמיון תימתי שלהן.
• אל תפחדו לנסות להריץ שיטה חדשה בפעם הראשונה. כל הרעיון של הפרויקט הזה הוא להתנסות בדברים חדשים וזה אומר להיות מוכן לעשות טעויות כי ככה לומדים.

טוב ללמוד דברים חדשים ועוד יותר טוב להפיץ את הידע שאתם צוברים אז אם אתם מגלים עוד תובנות שעזרו לכם עם פרויקט שמ”מית משלכם בבקשה תגידו לי ואני אעדכן את הרשימה.

נעים מאוד,

אורי ליפשיץ.