לפני איזה חודשיים הייתה עוד אחת מהסערות בכוס תה בנושא מנחים בתשלום. מה שיצא מזה הפעם היה שהחלטנו, כמה מנחים מנוסים שכללו את שקד רוזנטל, שחר הלוי, עודד אפל, ועבדכן הנאמן, ללכת למשחק אצל מנחה בתשלום. ספציפית עם אשר חסין. גם שילמנו על המפגש וגם נסענו לראשון לציון. שתי פעולות שאף אחד לא עושה בלי סיבה טובה.
לי היו שתי סיבות. הראשונה היתה לחוות עוד חוויה בעולם משחקי התפקידים והשנייה היתה שרציתי לראות איזה ההבדלים אני ארגיש בין חווית המשחק עם חברים לבין החוויה של משחק עם מנחה מקצועי.
כמה הערות והבהרות: במשך הפוסט הזה כשאני אומר מקצועי אני מתכוון לזה בבחינת מקצוע ולא כמדד איכות. כמו כן, המנחה במשחק הקבוע שלי הוא יותם דיפיילר אבני ולמרות שהמשחק שלנו הוא לא בתשלום יותם הוא מנחה מקצועי ומעולה להרבה קבוצות אחרות. אני מציין את זה כי יכול להיות שלשחק עם יותם הרגיל אותי לסטנדרטים של מנחה מקצועי.
עוד משהו חשוב: המשחק היה מעולה, כולנו נורא נהנינו, ואשר הוא מנחה מצוין. אני מציין את זה פה כי בשאר הפוסט אני מתכוון לנסות לנתח הבדלים בין אופני משחק שונים ועלול להישמע ביקורתי. אבל קחו בחשבון שהביקורת שמגיעה מתייחסת למושג של משחק בתשלום ככלל ולא למשחק הזה בפרט שהיה, כמו שציינתי, מצוין.
חשוב גם לזכור שאנחנו השחקנים לא קבוצת חברים, כלומר כולנו מכירים אחד את השני מעולם משחקי התפקידים אבל אנחנו לא חברים מחוץ להקשר הזה (למרות שעודד אפה לי עוגה כבר פעמיים אז במדינות מסוימות אנחנו נחשבים לנשואים) ושאנחנו הגענו מראש לחד”פ. בטוח שיש כמה הבדלים במשחק של קמפיין לאורך זמן או במשחק של חברים שמכירים מראש.
בשיחה שערכתי עם עוד כמה מנחים בתשלום הבנתי שיש מגוון די רחב של סוגי לקוחות: שחקנים שאין להם עם מי לשחק ומחפשים קבוצה, שחקנים חדשים שרוצים ללמוד איך לשחק כדי להתחיל להנחות לעצמם אחרי ההרפתקה הראשונה, קבוצות חברים שהחליטו שאף אחד מהם לא מעוניין להנחות או לא מסוגל לארח מפגש ומעדיפים לשכור מנחה ומקום, וכמובן אנשים שרוצים את החוויה של שולחן מעוצב עמוס מיניאטורות ומנחה שמדפיס וצובע מיניאטורות משבוע לשבוע. אז, כמו תמיד החוייה שלכם עלולה להיות שונה.
בואו נכנס לעניינים:
הכנה מראש – ניהלנו שיחת הכנה ארוכה מראש דרך הצאט של תיאום ציפיות שבה דיברנו על גם על לוגיסטיקה, בחירת ההרפתקה, סגנון המשחק, וגם על מגוון נושאים של סשן 0. אלו נושאים שאשר העלה ותיזכר גם בתחילת הסשן הראשון.
תחושת הריחוק – אחת מהטענות שעולות הרבה בהקשר של מנחה בתשלום היא תחושת הריחוק. המנחה הוא לא “אחד מהחבר’ה” אלא ספק שירות. אני חייב לציין שלא הרגשתי שום הבדל משמעותי בין המשחק הזה לבין כל משחק כנס או חד”פ אחר. לא יודע אם זה בגלל שאשר הוא פשוט מנחה טוב שידע איך לתת לנו את התחושה הזו או שההבדל הזה לא בא לידי ביטוי בפועל.
תחושת המחויבות – פה דווקא הרגשתי שינוי מהותי לטובה. בתאריך הראשון שקבענו למשחק עלה החשד שלא אוכל להגיע כמה ימים לפני המועד (הילד התחיל להיות חולה). אם זה היה משחק עם חברים כנראה שהייתי מחכה ליום האחרון ונשאר אופטימי. פה בגלל הרגשתי מחויב להודיע לכולם ברגע שזה קרה. המסגרת של אירוע בתשלום שנקבע מראש מעוררת יותר מחויבות להגעה.
חדר משחק מעוצב ומשרה אווירה – לאשר יש חדר משחק מאוד מעוצב. זה כולל הרבה דברים שניכר שהושקעו בהם מחשבה. חלקם מאוד תרמו לאווירה כגון העיצוב והמוזיקה, חלקם פחות השפיעו כמו תאורת התקרה המשתנה. בואו נסתכל על כמה אלמנטים ספציפיים:
עיצוב כללי -אני לא מכיר חדר משחקים ברמת עיצוב כזו ולא חושב שהייתי יכול להשקיע באחד אילמלא הרצת משחקים היתה העבודה שלי. הקירות צבועים ומלאי קישוטים, מדפי מיניאטורות, לפידים “בוערים”, אורות מתחלפים על התקרה, ועוד.
השולחן בעיצוב אישי – מאוד מכניס לאווירה של משחק תפקידים והמסך במרכז מאוד פרקטי. אותי קצת הפחיד לשפוך בטעות מים או קולה על המסך אבל אני בטוח שזה כבר קרה פעם ושהמסך שרד. השילוב של מסך מחשב בתוך השולחן מאוד תרם ליכולות של המנחה.
מוזיקה – אשר בהחלט השתמש במוזיקה באופן מאוד נכון לטעמי, כלומר כן היו קולות רקע שתרמו לאוויר ולמשחק, אבל הם גם הושתקו בזמנים רלוונטים ולא גנבו פוקוס מהמשחק או מהמנחה, שזה משהו שמאוד הערכתי. זה שהיו רמקולים מסביב ולא סתם הושמעה מוזיקה מהמחשב/פלאפון שידרג את החוויה.
עזרי משחק – אחד מהטיעונים הכי פשוטים וחזקים בדיון הקלאסי של מיניאטורות מול טוקנים הוא שמיניאטורות זה פשוט מגניב יותר. וזה נכון. העובדה שהחדר היה מלא בעזרי משחק באיכות גבוהה תרם לא רק לאווירה אלה גם לחוויית המשחק. במשחק שלנו היו מיניאטורות שנבחרו והודפסו עבור כל שחקן. מיניאטורות הולמות למפלצות. מסך גדול עם מפות באיכות גבוהה.
בשבילי זו הייתה הפעם הראשונה ששיחקתי במיקום עם כל כך הרבה השקעה במיקום עצמו. וזה יצר שאלות שאף פעם לא חשבתי עליהם, למשל מבחינת עקביות רכיבי האימרסיה. למה אני מתכוון? לכל השחקנים היו מיניאטורות, וגם לרוב המפלצות. אבל פתאום יש מפגש עם מפלצת והיא מיוצגת על ידי סמן בתוך המפה. סתם כנראה כי לא היה לה מיניאטורה. פתאום זה נראה פחות טוב, בגלל שלמפלצות האחרות היו מיניאטורות.
רמת מוכנות – לא יודע כמה זמן או השקעה אשר היה צריך להשקיע בשביל המשחק הספציפי הזה. שיחקנו הרפתקה מוכנה (death house שמתרחשת ברייבנלופט היא הרפתקה חינמית וניתן להוריד אותה פה). בכל מקרה הרגשתי שהמנחה היה מוכן לגמרי ושגם כשהוא היה צריך לאלתר (ותאמינו לי, הוא היה צריך לאלתר, בין גלגולי craft(masonry) לשבור חלקים מהבית לבין נסיונות לפתות את סטראהד עשינו המון בלגן) הוא הצליח לשמר את העלילה. כל הכבוד לאשר. הוא כמעט ולא הזיע כשהודעתי לו ולקבוצה שאני חושב שסטראהד הסכים להיות הפטרון שלי ולכן אני מחליף דמות ל-warlock ומטיל Eldrich blast.
עלות – הסשן שלנו עלה 120 שקל למשתתף לסשן של כ-4 שעות. זה בגדול 30 שקל לשעה למשתתף, נשמע לי ממש בסדר לאדם מבוגר שרוצה ערב של כיף. אני מניח שהמחירים משתנים בין חד”פ לקמפיין ובין קבוצות לצעירים לקבוצות למבוגרים. עשיתי קצת סקר מסביב ואלו הם פחות או יותר המחירים לקבוצה למבוגרים. כאשר כמובן שיש הבדלים בעלות בין הרצת הרפתקה מוכנה ליצירת אחת חדשה, כמות האנשים, כמה מפגשים קדימה קובעים, עקביות (מפגשים שבועיים/דו שבועיים) ועוד גורמים.
לסיכום, אני חושב שהנחייה בתשלום היא רעיון מצוין. היא מאפשרת לאנשים להשקיע יותר זמן ומאמץ בשדרוג של המומחיות של יצירת חווית משחק תפקידים ומאפשרת לשחקנים מבוגרים ללא מנחה שרוצים לקבל חווית משחק תפקידים טובה את האפשרות הזו.
תודה רבה לאשר חסין, ערן אבירם, אורי שילו, יותם דיפיילר אבני על שתרמו לפוסט הזה.
