תנו לי רגע לעוף על עצמי: אחד מהדברים הכי מוצלחים בלהיות אני זה שיוצא לי לפגוש חלק מהאנשים והפרויקטים הכי מעניינים שיש בארץ.
אתמול ישבתי לכמה שעות עם נועה קטנוב, שהיא רכזת הפרויקטים החינוכיים של עמותת spaceil בהקשר של הרצאות ומיקוד מסרים. יצא לי המזל ולמדתי המון, היא סיפרה לי כמה דברים שפיצצו לי את הראש, למשל שאנחנו נמצאים עכשיו במרוץ לבנות חללית לירח. זה קצת הפתיע אותי כי עד כמה שאני זוכר אני לא נמצא במרוץ לבניית חללית שתגיע לירח (אני יכול לדעת אבל נראה לי זה מסוג הדברים שאתה זוכר. אתם יודעים, כמו ללבוש מכנסיים או ללכת לעבודה בבוקר או לבנות חללית שתגיע לירח).
אבל מסתבר שכשהיא אמרה 'אנחנו' היא התכוונה לישראל, מסתבר שיש תחרות בינלאומית של חברת Google (אולי שמעתם עליהם) ושל קרן Xprize (כנראה שלא שמעתם עליהם) שחברות וקבוצות מכל העולם מתחרים על בניית חללית לא מאוישת שתגיע לירח, תנחת נחיתה רכה, תתקדם 500 מטר על פני הירח תצלם כמה תמונות ותשלח חזרה לכדור הארץ.
שמתם לב שרשמתי "עמותה" קודם? כן? זה כי החבר'ה שמתמודדים מישראל הם היחידים בעולם שהם לא חברה מסחרית. פחות מעשרים אנשים במשרה מלאה (וכמה מאות מתנדבים) שעושים את זה בשביל הכיף ובשביל תחושת השליחות. אתם קולטים את זה? הם הולכים להנחית חללית על הירח בשביל הכיף. וואו, גורם לגלידת הדובדבני אמרנה וממרח לוטוס שאכלתי אתמול להרגיש הרבה פחות כמו הישג.
מילא שהם הולכים לתכנן, לבנות, לטיס ולהנחית חללית על הירח (בעוד פחות משנתיים!). הם משתמשים בכל הפרויקט הזה כדרך לעודד אחרים ובייחוד ילדים ונוער להתעניין בחלל ובמדע. וזה חשוב. אולי הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות. לגרום לילדים של כולנו לגלות שהמשחק שהם יכולים לשחק במציאות הוא הרבה יותר חשוב מהמשחק שהם יכולים לשחק בסמארטפון.
אם אתם רוצים לעזור להם לחנך את דור העתיד (או לעזור להם לבנות חללית שתגיע לירח!) אז למה שלא תעשו את זה?
אגב, יש להם גם חולצות מגניבות 
