לפני כשנה נסענו, כל חברי קבוצת המשחק שלי, לטיול צפונה והשנה החלטנו לגוון ונסענו דרומה לאיזור ירושלים. נסענו לאכסניה מגניבה, לקחנו חדר לחמישה אנשים ובילינו איזה 40 שעות באכילה, שתייה ומשחקי תפקידים. כיף. בסוף השבוע האחרון קרה משהו עוד יותר משמח. נסענו שוב לטיול כזה. למה זה עוד יותר משמח מהטיול של שנה שעברה? כי כשמשהו קורה פעם אחת הוא אירוע כייפי, כשהוא קורה פעמיים הוא כבר תחילתה של מסורת וזו מחשבה שמשמחת אותי מאוד.

מה עשינו? לא הרבה או המון, תלוי איך מסתכלים על זה. נסענו לאזור ירושלים, ביקרנו בפסטיבל שמנא וסלתא באבו גוש, נכנסו להוסטל נהדר עם בריכה וסאונה פינית. לא הייתי בסאונה פינית מאז שנסעתי עם למאבאטי לפסטיבל האימפרוביזציה הבינלאומי של פינלנד, והשילוב של לקפוץ לבריכה קרירה אחרי הסאונה החמה היה פשוט עונג צרוף. במשך יומיים היינו עסוקים לסירוגין בלשחק את ההרפתקה (“עלייתם של שרי הכשף“, בשיטת Pathfinder) לצחוק, לאכול. ומידי פעם לעשות את כל אלו בו זמנית. זו הרגשה מדהימה לקחת פרק זמן ולהתעסק אך ורק בפעילות שאתם אוהבים עם אנשים שכיף לכם להיות איתם. ואם היומיים האלה מגיעים עם ארוחת בוקר בסגנון פינלנד אז מה טוב.

אני יכול לכתוב עכשיו עשרים עמודים של תיאורים על ההרפתקאות שקבוצת הדמויות שלנו “Besters Bests” עברו: ההתגנבות למבצר הענקים, הניסיונות לערער את צבא הפלישה, הלחימה בכוחות הרשע, ההכרה בכך שיש טוב ורע בשני הצדדים והבריתות הזמניות שהסכמנו להן בשביל טובת הכלל. אבל דווקא הייתי רוצה לדבר על שתי דקות שיחה שניהלנו כולנו בזמן הארוחה האחרונה של סוף השבוע, זה היה אחרי שכבר עזבנו את החדרים והתכוננו לנסיעה הביתה. בשתי הדקות האלו ישבנו מסביב לשולחן ופשוט אמרנו תודה אחד לשני. תודה על כל ההשקעה שלנו בסוף השבוע הזה, במשחק שלנו בכלל ובכל מה שמסביב למשחק שלנו.

אנחנו קבוצה של אנשים עסוקים מאוד, זה לחלוטין לא ברור מאליו שכולנו נבחר להשקיע במשחק שלנו כל כך הרבה. ואף אחד מאתנו לא היה יכול להשקיע את הזמן הזה מבלי תמיכה מהאנשים האחרים בחייו. ואני לא מדבר רק על הטיול הזה, אני מדבר על השקעה שבאה לידי ביטוי בהרבה דברים אחרים: המנחה שלנו משקיע זמן ומאמץ בלהכין כל מפגש ומפגש, אחד מאתנו הוא צייר מצוין אז הוא צייר את הדמויות של כל השחקנים (ראו את התמונה פה למטה), אחד אחר הוא רב טבחים ולכן לקח על עצמו את כל נושא האוכל – גם במפגשים עצמם וגם לצורך הטיול הזה, אחד אחר אירגן את כל הטיול הזה (וכמו שכולנו יודעים, רוב הדברים הטובים לא מתרחשים רק כי אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את הארגון) ואני, אישית, אחראי על התיעוד קרי להקליט את המפגשים ולצלם תמונות (אגב, תמונות מהמפגשים אפשר למצוא באלבום הזה, תמונות מהטיול שלנו באלבום הזה).

זו הרבה השקעה אבל היא לא מקשה עלינו כי היא מתחלקת בין כל השחקנים וכי כל אחד מאתנו יודע שכל אחד אחר ישמח לעזור לו עם כל בעיה או הצעה. כבר הייתי חלק מקבוצות של אנשים שעשו פרויקטים מדהימים, החל מסוף שבוע של משחקי תפקידים, דרך ארגון כנסי TEDx וכלה בהפקת סרט (או שניים) ואני תמיד רואה את אותם עקרונות בסיסיים אצל האנשים שמשתתפים שמאפשרים להם ליצור את הדברים המדהימים הללו: הם תמיד עושים את החלק שלהם ותמיד מוכנים לעזור לכל מי שמסביבם. ולפעמים רק לדעת שאתה מוקף באנשים שרוצים ומוכנים לעזור לך פותר הרבה בעיות עוד לפני שהם מתחילות.

הטיול הזה היה חוויה נהדרת ואני מקווה שעוד שנה אני אכתוב פה סיכום של הטיול השלישי שלנו אולי אז כבר נהיה לקראת הסיום של מסלול ההרפתקאות של “עליית שרי הכשף”. שאלתי את עצמי, למה בעצם אני רושם את כל הסיכום והתשובה היא מאוד פשוטה: כדי שאני אוכל להזכיר לעצמי כמה כיף זה היה ושבעצם זה לא מאוד מסובך לעשות דברים מדהימים, גם בתחום של משחקי תפקידים וגם בכל תחום אחר.