סיכום כללי:

פסטיבל אייקון השנה היה גודל יותר מכל פסטיבל אייקון אחר שאני זוכר. היו יותר אנשים, יותר דוכנים, יותר אירועים, יותר מגוון של אירועים והרבה יותר כיף. היה ממש קשה שלא להרגיש ממש אווירת קרנבל באוויר. למרות המוני האירועים שהשתתפתי בהם ושגרמו לי לרוץ ממקום למקום כל הזמן – אני מאוד נהניתי. באייקון השנה בא לבקר לראשונה האחיין שלי בן השבע ולראות חלק מהפסטיבל דרך העיניים של ילד ממש גרם לי להעריך מחדש את הקסם של אייקון.

השנה הופעתי ב-13 אירועים רשמיים של הפסטיבל, ארגנתי 2 אירועים חסויים ונכחתי ברוחי בלבד במשחק התפקידים “נעים מאוד, אורי ליפשיץ” שהנחה יואב אדליסט. אחד מהאירועים החסויים למי שתוהה זה פרויקט צילום מגניב של ירדן קדמן שאני מקווה שיהיה גמור בזמן הקרוב. אני ממש עף על זה שאנשים פשוט רוצים לעשות משהו יצירתי מתוך כיף. אלו גם בדרך כלל הדברים שיוצאים ממש טוב.

חשוב לי לכתוב שאת הסיכום הזה אני כותב מכמה סיבות. הראשונה היא בשבילי, כדי שאני לא אשכח את כל הכיף שהיה לי ומה אני צריך לשמר ומה אני צריך לשפר, תמיד קל לי יותר להבין דברים בכתב. השנייה היא בשביל אחרים, שילמדו מהטעויות שלי או יראו את הביקורת או השבחים שיש לי כלפי האירועים שלהם ויוכלו להשתפר. אם מישהו נפגע מהביקורת שלי, זו לא הייתה המטרה.לצערי הספקתי להיות נוכח רק במעט אירועים אבל את הרשמים שלי מהם רשמתי פה בתחתית הדף. אני ממליץ למי שרוצה להרגיש קצת יותר את אווירת הפסטיבל יכול לראות באלבום התמונות שאני העלתי לדף הפייסבוק שלי (או להסתכל ברשימה הארוכה של אלבומי תמונות שריכזה ורד טוכטרמן). רשימת הדוכנים שתרמו לאווירה היא ארוכה אבל אני כן אציין לטובה את רומ”ח שהריצו משחקי הכרות עם משחקי תפקידים ואת קומיקאזה שנפתחו שוב לא מזמן בהנהלה חדשה. את רוב הזמן הפנוי שלי (בערך חצי שעה במצטבר) ביליתי בדוכן של הרועה האחרון עם החבר’ה מההפקה. זו היתה הפעם הראשונה שלי מהצד השני של דוכן בכנס והיה ממש נחמד.

האירועים שהשתתפתי בהם:

“הרועה האחרון” הקרנת בכורה – הקרנת הבכורה של הסרט “הרועה האחרון” הייתה קצת התגשמות חלום בשבילי. אנחנו עובדים על הסרט הזה כבר חודשים במיוחד בשביל הקהל הזה והיה לי מאוד חשוב לראות אותו נהנה. ואכן, הצחוקים (וגם הבכי כמה פעמים) ששמעתי מהקהל עשה לי את היום. לא יכול לחשוב על יריית פתיחה יותר מוצלחת לפסטיבל בשבילי. על הסרט וכמה הוא חשוב לי כבר כתבתי אחרי הטרום בכורה אבל מדהים אותי לראות שגם בשלושת הימים בין הטרום בכורה לבכורה המשכנו לעשות תיקונים ולשפר את הסרט בעקבות ההערות שקיבלנו. בכל אופן, הקהל ממש ריגש אותי בתגובות שלהם.

הרועה האחרון, מפגש שאלות ותשובות – המפגש שאלות ותשובות היה, להפתעתי, ממש מוצלח. חששתי קצת מזה שלא ישאלו שאלות או שבגלל שהאירוע מאוחר (23:30) אז לא יהיו אנשים אבל כל הכרטיסים נמכרו והשאלות היו מרתקות. כל מי שרצה לדעת פרטים על מאחורי הקלעים כמו: איפה צילמנו (חולון), כמה זמן עבדנו על הסרט (190 יום מההחלטה ועד טרום בכורה), מה מתוכנן הלאה עם הסרט (מקצה שיפורים ואז הקרנות נוספות) היה נהנה להיות שם. זה גם היה ממש כיף בשבילי לראות את כל הצוות של הסרט ולהרגיש באוויר את הכימיה המצוינת הזו שהיא מה שגרם לכולנו ליצור יחדיו בצורה כל כך מוצלחת.

מופע “הרפתקה מוכנה” – את הרעיון הבסיסי למופע הזה העלה עופר מתוקי ושנינו יחד פיתחנו אותו למה שהוא היה בסופו של דבר: מפגש משחק תפקידים שמבוצע חי על הבמה מול הקהל ובהשתתפותו. שני השחקניםדמויות שעל הבמה (עופר מתוקי ואמיר עצמון) מנסים נואשות לסיים את ההרפתקה המוכנה שמריץ להם עבדכם הנאמן. כבר לפני מספר שבועות כשהתחלנו לעבוד על המופע היה נדמה לנו שהאירוע הזה מקולל, נתקלנו בשרשרת של בעיות ותקלות שכמעט וביטלו אותו שוב ושוב (היה אמור להיות משתתף שלישי, אבל שני שחקנים כבר הסכימו ואז ביטלו את השתתפותם אחד אחרי השני, בעיות של לוחות זמנים ועיכובים דחו חזרות ובסופו של דבר כמעט את המופע עצמו). בסופו של דבר עלינו על הבמה ונתנו הופעה. הקהל צחק ולאחר מכן שמעתי לא מעט ביקורות חיוביות על האירוע ואני ממש שמח שלא ויתרנו עליו.

אירוע למתחילים צעירים + אירוע למתחילים מבוגרים – אני ומיטב מורחיים הרצנו שני סבבים של אירועי מתחילים, אחד לצעירים (עד 18) ואחד למבוגרים (באופן מפתיע, מעל 18). כי פסטיבלים הם הרבה יותר כיף עם חברים ולא תמיד קל להכיר אנשים בתוך ההמולה של כנס גדול. שני הסבבים היו מאוד מוצלחים בעיני, גם ענינו על השאלות של המשתתפים ככה שהיה לאנשים יותר קל להבין מה קורה סביבם ומה הכנס מציע להם וגם שיחקנו כמה משחקי היכרויות שעזרו לאנשים להתוודע אחד אל השני. אני חושב שזו מסורת שכנסים צריכים לשמר. הקהילה שלנו הולכת וגדלה ואם לא נקפיד לקבל בברכה את המצטרפים החדשים עם חיוך רחב וראש פתוח אז נאבד את האנשים הנהדרים שאנחנו עוד יכולים להכיר.

סדנת אלתור “תמיד יש שניים, אדון ומשרת” – אחד מהדברים הכי מרתקים זה מערכות יחסים בין אנשים ומחויבות רגשית בין דמויות וזה משהו שנורא קשה להציג על הבמה בצורה עקבית ואמינה. הסדנה הזו נועדה להראות כל מיני דרכים ליצור ולהציג קשר בין אנשים על הבמה. דיברנו על איך מדגימים את הקשר, איך מוסיפים לו פרטים ועוד. כמו כל האירועים שלי באייקון, זה היה הקהל שעשה את הסדנה כייפית במיוחד ואני ממש שמח שהחלטתי לעשות את זה סדנה של שעתיים ולא של שעה כי אחרת לא היינו מספיקים כלום.

מפגש מאזינים “הגמדים חופרים באייקון 2013” – אני וערן אבירם מקליטים את הפודקסט “על כתפי גמדים” (iCast, Facebook, הבלוג של טקטיקה) כבר כמה חודשים. ואנחנו מקבלים המון משוב חיובי: שחקנים ומנחים שאומרים ששיפרנו להם את המשחק, שחקנים שחזרו לשחק בעקבות האזנה, שחקנים שהחליטו לנסות LARP אחרי פרק שלנו ועוד. המפגש מאזינים שלנו בכנס ביגור היה מספר חד ספרתי של מאזינים, באייקון היו עשרות (ואחד מהם, אורי שילה, הגדיל לעשות וכמו שביקשנו באחד השידורים שלנו – הביא לנו cupcakes!). משחקי תפקידים תמיד היו התחביב שלי וזה פשוט עושה אותי מאושר שאני יכול לעזור לאחרים ליהנות ממנו יותר. במפגש המאזינים באייקון עלו שאלות מעניינות וגם סוף סוף יכולתי לחבר בין חלק מהשמות מהמיילים לבין פרצופים. אפשר להאזין להקלטת המפגש בלינק הזה.

חידון “איפה הפרה שלי?” – אירוע מרצועת טרי פראצ’ט שהקרדיט עליו מגיע (שוב) לעופר מתוקי. אני רק ייעצתי לגבי השאלות והנחתי את התחרות המרשימה של בקיאות בכתבי פראצ’ט. אני זוכר שמראש אמרתי שאני מוכן להנחות את התחרות רק אם אני אהיה הדמות של מוות ואכן דאגו לי ל גלימה וחרמש לעלות איתם לבמה. אולי הקטע ה”מצחיק” ביותר הוא שהמקרן שלנו מת באמצע התחרות אבל מבלי להניד עפעף מייד התחלתי קטע של היכרות עם המתמודדים ולאחריו מקטע שלם של העלאת מתמודדים מהקהל לנסות את מזלם בשאלות בונוס. ככה זה The Show Must Go On.

המופע של “למאבאטי” – למאבאטי. מה עוד אני יכול להגיד על למאבאטי? אני חלק מהקבוצה הזו כבר יותר משנתיים ועדיין כל הופעה שלנו היא יצירה ייחודית לחלוטין שמצחיקה ומרגשת אותי מחדש. הפעם מלבד סיפור על ללכת לאיבוד ביער ודמויות מסופר מאריו בתוכנית מסטר שף גם היה לנו היה לנו את העונג לארח על הבמה את אחת מאורחות הכבוד של הכנס צייס מסטרסון (דף הפייסבוק) שעלתה לבמה ואני ראיינתי אותה בזמן ששאר החברים המוכשרים (אורן כרמי, אמיר עצמון ואיתמר קרביאן) יצרו קטעים בהשראת התשובות שלה לראיון. מזל שישבתי בצד והייתי עסוק בראיון כי לא הפסקתי לצחוק ממה שקרה על הבמה. סיימנו עם אחד מהמשחקים האהובים עלי “סקס איתי זה כמו…” שהשאיר את הקהל מסופק אבל עם הרבה רצון לעוד (כמו סקס איתי :-)).

הרצאה “בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך מטיף” – את ההרצאה הזו העברתי לראשונה לפני חודשיים כחלק מסדרת הרצאות באוניברסיטת תל אביב בנושא קולנוע מד”ב. ההרצאה מדברת על הסיבות למה קל להשתמש בסרטי מד”ב ופנטזיה על מנת להעביר מסרים חברתיים או דתיים בצורה נוקבת. למזלי היה לי קהל מצוין שגם שאל שאלות טובות במהלך ההרצאה וזה בהחלט עזר לאדרנלין שלי להתגבר על העייפות של שלושה לילות עם מעט מאוד שינה.

סדנת אלתור “צלסיוס 232” – כבר לפני חודשים קרן לנדסמן פנתה אלי ושאלה אותי אם אני אהיה מוכן לעשות משהו לרגל רצועת ריי ברדבורי, היות ואני זכרתי מאוד בחיבה את הספר פרנהייט 451 שלו אז הסכמתי. אומנם עברו כמה חודשים אבל היה ברור לי מה אני הולך לעשות: סדנת התמודדות עם עתיד דיסטופי שבו הממשלה אוסרת על קריאת סיפורים – על ידי כך שאני אלמד את המשתתפים איך יוצרים סיפורים ביחד. אז הסדנה עברה לי תוך שנייה בערך מרוב שכל המשתפים היו מוצלחים ולסיום עשינו תרגיל שבוא כל אחד מוסיף פריט מידע על סצנה וקיבלנו איש עשיר עם שעון משובץ יהלומים שהיה שייך לאבא שלו, ממתין בסמטה חשוכה עם החתול שלו בזמן שמעבר לפינה אורב מתנקש שמפחד מהאיש הזה פחד מוות. אני לא יכול לחכות לקרוא את הסיפור שמתחבא מאחורי הסצנה הזו.

הקראת תסכית “בראשית ברא” – האירוע האחרון שהשתתפתי בו בכנס היה הקראה של תסכית של יעל פורמן יחד עם קאסט מצוין של: מיטב מורחיים, שי שחם, יניב רוזנבלט וניר שרון. מגניב אותי לראות איך להכניס קצת אינטונציה ומחוות ידיים מעניקות נופך כל כך הרבה יותר דרמטי ומוחשי לטקסט.

אירועים שצפיתי בהם:

מחזמר “בית התה – כל הדלתות פתוחות עכשיו” – אני חייב להגיד שלא ידעתי למה לצפות. מחזמר שמבוסס על קומיקס אינטרנטי הומו-אירוטי שמתרחש בבית בושת? אז קראתי את הפרק הראשון של הקומיקס ואז כבר לגמרי לא ידעתי למה לצפות. ואני חייב לציין שלמרות שצריך לשפר עוד הרבה דברים בהפקה הזו (יותר מידי החלפות תפאורה ורגעים מתים) היו המון דברים שהפתיעו אותי לטובה: מאוד נהניתי מהריקודים והשירה שהיו מצוינים ותרמו לעלילה, התלבושות היו מצוינות, הבדיחות היו מצחיקות והסצנת הקרב באמצע היתה נהדרת. לדעתי בעיקר צריך להדק את הקטעים הטובים ולמקד יותר את העלילה. הניסיון לשלב שישה קווי עלילה הוא מרשים ומאוד נאמן למקור אבל הרגיש לי קצת שאפתני מידי.

מצד שני, העלילה מתקדמת (עד כמה שראיתי) בצורה מאוד נאמנה למקור, מה שאומר שמי שלא חובב אנימה או מנגה ולא רגיל שהסיפור מתחיל in medias res ימצא את עצמו קצת אבוד. אנימה נוטות להתחיל כאשר לצופה אין מושג מה קורה וצריך לאט לאט לנסות להבין מי נגד מי. אני חושב שהיה לי קשה ליהנות מהמחזה אם לא הייתי מכיר מראש את הדמויות והעלילה הכללית.

מחזה “סוף העולם למתקדמים” – פה קצת רימיתי, ידעתי שלא יהיה לי זמן לראות את המחזה במהלך הכנס אז ניצלתי את העובדה שערכנו ראיון עם היוצרים (חן שרון ויניב רוזנבלט) בפרק 32 של על כתפי גמדים והשגתי הזמנה לחזרה הגנרלית שהייתה יומיים לפני אייקון. קודם כל זה מגניב אותי שיוצרים מחזה שמתרחש סביב למשחק מבוכים ודרקונים. לשחק משחקי תפקידים זה חלק גדול מהחיים שלי ויש לי מחסור ביצירות שנוגעות בחוויה השיתופית-חברתית הזו. החזרה עצמה הייתה קצת מקרטעת (בעיות טכניות לרוב ותזמון לא מדויק של השחקנים) שזה משהו שקורה בלא מעט חזרות גנרליות. אבל מצד שני, אנשים שהיו גם בחזרה הגנרלית וגם בהופעת הבכורה אמרו לי שההופעה עצמה היו הרבה יותר מוצלחת. ההצגה טובה ורואים שהכותבים מבינים על מה הם מדברים כשהם מדברים על חווית משחק התפקידים. לעומת זאת מבחינה דרמטורגית אני הייתי בוחר כמה בחירות אחרות. למשל הייתי מקצץ בסיפור המסגרת שלדעתי מסיח את הדעת מהנושא האמיתי של המחזה: האנשים והקשרים ביניהם, נותן קצת יותר עומק לדמויות עצמן ולדמויות שהן משחקות ושם יותר דגש על התגובות של הדמויות על הבמה. אני לא יודע אם יעלו את ההופעה הזו שוב אבל אם תהיה לכם הזדמנות, אני בהחלט ממליץ ללכת לראות.

הרצאה “הרוצח המוסרי, קוים לדמותו” – זו ההרצאה היחידה שהצלחתי להיכנס אליה באייקון מאת אייל חיות-מן, ההרצאה הייתה נחמדה והמנחה רהוט אבל אני הרגשתי שנשארתי עם תאוותי בידי. הניתוח של הדמויות היה שטחי והייתה מאוד חסרה לי נימה מסכמת או מסקנה (גם אם לא מוחלטת שהרי אין פה שום דבר מוחלט). אני יצאתי מההרצאה הזו עם ההרגשה שכל מה שקיבלתי היה טבלת השוואה בין שלוש דמויות שכבר הכרתי ושיכלתי למלא בעצמי. מה שרציתי לצאת איתו (מה שאני תמיד יוצא איתו מהרצאה טובה) זה תובנה כלשהי או כלי יותר יעיל לבחינת מקרים דומים. ההגדרה של תובנה כוללת “הבנה אחת או יותר על נושא, שמוביל לשינוי תפישה או התייחסות קודמת” וזה לא רק שלא קיבלתי הבנה כזו אלא שחשתי שההרצאה לא כיוונה לשם.

סרט “Knights of Badassdom“ – בכורה עולמית פה באייקון הקטן שלנו. אין ספק שאייקון עבר כברת דרך. אחת המפיקים עלתה לבמה והודיעה שזה סרט דל תקציב (כן, כי Summer Glau עובדת עד כדי כך בזול. הייתי רוצה לתת לה לעשות משהו עם התקציב של הרועה האחרון ולראות את הפרצוף שלה כשהיא מגלה שהיא לא יכולה אפילו לתדלק את המשאית של הקייטרינג). אבל בשורה התחתונה אני (ורוב חובבי ה-LARP) מצפים לסרט הזה כבר שנים מאז שיצא הטריילר. אני לא מנסה לעשות פה ביקורת סרטים אבל די לומר שחובבי הז’אנר ייהנו מאוד מהסרט הזה.

זהו, היה מדהים וקסום ואחרי הפסקה קצרה של שנה אני בטוח שנחזור לסיבוב נוסף.