אני מוצא את עצמי על במה לעיתים קרובות. אבל להיות על הבמה זה לרוב רק קצה הקרחון של הפקה. יש את בניית הרעיון, תכנון האירוע, הצדדים הלוגיסטיים, יש את החזרות המפרכות כדי שכולם יעבדו ביחד, יש את האילוצים והשינויים של הרגע האחרון. אבל ברגע האמת. ברגע האמת יש קהל.
בעיני קהל הוא דבר קדוש. אנשים מתנהגים אחרת כשיש מישהו שצופה בהם. גם אם זה רק בןבת הזוג שלכם, כמה חברים מסביב לשולחן כשאתם משחקים משחק או אולם שלם של צופים כשאתם על הבמה. קהל מזכיר לך שלכל דבר שאתה עושה יש השפעה על מישהו ושעל כל דבר שתעשה יהיה מישהו שיחווה דעה.
אבל אולם של צופים הוא יוצא דופן. המחשבה שהאנשים האלו בקהל השקיעו בי את הזמן ואת הכסף שלהם היא מחשבה מדהימה בעיני. והמחשבה הזו מתורגמת אצלי בראש לאחריות מאוד גדולה. האחריות הזו היא מה שמדרבן אותי לעבוד כמה שיותר קשה בשביל לא לאכזב אותם. אני חושב שזו אחת מהסיבות למה אני מאוד רגיש למקרים שמישהו מהצוות מזלזל בקהל. בעיני הזלזול הזה הוא הצעד הראשון בלהרשות לעצמך לא לעשות עבודה טובה על הבמה. בגלל זה כל כך קשה לי לעבוד עם אנשים שמזלזלים בקהל שלהם. מי שחושב שהקהל לא יבין את הבדיחה – לא ישקיע בה מאמץ, מי שבטוח שהקהל לא מרוכז – לא יטרח לציין את כל הפרטים בטקסט שלו, ומי שלא מעריך את הקהל לא יציע הצעות לשפר את האירוע. אני רואה את ההשפעה של יחס לקהל בא לידי ביטוי בצורה מאוד בולטת בכל סוג של אירוע, גם בפרויקטים בהתנדבות, גם הפקות בתשלום.
היחס לקהל, חשוב כפליים בהפקות שמערבות השתתפות קהל או אלמנט של אלתור. הפקות כאלו מחייבות אותנו, השחקנים על הבמה, להתאים את עצמנו לתגובות הקהל בכל רגע נתון ואם נחליט מראש איך האנשים האלה יתנהגו אז לא נוכל להגיב למה שהם באמת יעשו באותו הרגע. זלזול זה לקבוע מראש איך הקהל ינהג. אם יש משהו שכל מי שעבד עם השתתפות קהל יודע זה שהקהל תמיד יפתיע אותך. לפעמים לטובה, לפעמים לרעה אבל תמיד בדרך שונה.
הופעתי מול קהל פעם או פעמיים בחיי, ואני מרגיש חובה להזכיר את המובן מעליו, גם למופיעים וגם לאנשים בקהל: האנשים בקהל משפיעים על האיכות של מה שמתרחש על הבמה. מי שעמד על במה מול קהל חם ואוהד יודע על מה אני מדבר, ההתמסרות של הקהל למה שמתרחש על הבמה היא דבר כמעט מוחשי, היא ריגוש שקשה למצוא דבר מה שמשתווה אליו והיא גורמת לכל מי שעל הבמה לעשות הכל יותר טוב. אם אתה מזלזל בקהל שלך אתה מונע מעצמך את היכולת לקבל את השיפור הזה מהקהל.
יוצא לי לעבוד עכשיו על מספר פרויקטים במקביל: הפקות לכנס עולמות, אירועים לכנס ביגור, כנס TEDx של סמינר הקיבוצים ועוד כמה. בכל פעם שאני ניגש לאחת מההפקות הללו אני קודם כל מנסה להזכיר לעצמי ולאנשים מסביבי שהיחס שלהם לקהל הוא בבואה של היחס שלהם להפקה שלנו. אם אתם מזלזלים באנשים שמוכנים להשקיע את הזמן או הכסף שלהם כדי לשבת באולם ולראות אתכם זה אומר שאתם לא מעריכים מספיק את מה שאתם עושים.
ולבסוף, תעריכו את עצמכם קצת ותודו, לכל הפחות, שלקהל שבא לראות אתכם יש טעם מצוין והוא בוחר ללכת לאירועים עם שחקנים וכותבים נהדרים.
