זה סוד כל כך ידוע שאפילו מלמדים אותו בסדנאות שיווק: רוצה שהפוסט שלך יחשף להרבה אנשים? תכתוב כותרת שתגרום לאנשים לרצות לתקן אותך או להראות לך שאתה טועה. אין לך כוח להשקיע? פשוט תוסיף שגיאת כתיב בכותרת, אנשים יכנסו בשביל לומר לך שאתה טועה.
ויש עוד הרבה שימושים יעילים להטרלה. טרולים גורמים לאנשים אחרים להתעניין בנושא שאחרת הם לא היו מקדישים לו רגע של מחשבה. אפשר לקבל הרבה תשומת לב ופרסום חינם עם כותרת פרובוקטיבית מספיק. הרי זו הסיבה שחברי כנסת אומרים דברים כאלו: לקבל תשומת לב.
אני חושב שחברי כנסת לא מתכוונים לרוב ההשלכות של מה שהם אומרים. לדוגמה מירי רגב יודעת שאם היא תגיד “הסודנים הם סרטן בגב האומה” אז היא תופיעה בכל מהדורות החדשות וכל המתנגדים לעזרה לפליטים יעוטו לצידה. כפוליטיקאית מיומנת מירי רגב גם יודעת שאם היא תגיד “הסודנים הם אוכלוסייה עם בעיית אפלייה וצריך למצוא פתרון ארוך טווח לסוגייה הזו” אז היא כנראה אפילו לא תגיע לעיתון. אז מה כבר הפוליטיקאים יכולים לעשות? הם בוחרים את הכותרת הכי קיצונית, משתמשים בה ונהנים מתשומת הלב.
השימוש ההולך וגובר בהטרלה בולט במגוון רב של דרכים: אקטיביסטיים שמייצרים פרובוקציות, עיתונאים (אם אפשר לקרוא כך לאלו שמשתמשים בנוהגים הללו) שעורכים מגמתית ראיונות או שואלים שאלות פוגעניות בכדי לגרום לתגובות קיצוניות רגשית אצל המרואיין.
מקום נוסף הוא דיונים אינטרנטיים כמו קבוצות פייסבוק. אני אישית חבר בכמה קבוצות שבהם יש חברים טרולים מוכרים. אנשים שנדמה לעיתים שכל תפקידם בקבוצה זה לשחרר הצהרות קיצוניות כדי לגרום לצעקות מתלהמות. יש בזה משהו מאוד טוב, זה מעורר דיון, זה משאיר את הקבוצה פעילה ולעיתים נדירות זה אפילו מצליח להבהיר נקודה כלשהי.
אז למה הטרלה היא בעייתית?
הטרלה מרדדת את השיח להצהרות קיצוניות, היא יוצרת אצלנו הרגל להתעלם מאנשים מסוימים או מהצהרות מכיוון מסוים. היא מראש מתחילה מנקודה כל כך קיצונית שגם אם אנשים מצליחים ליישב את ההטרלה לכיוון של מסקנה פרקטית אז המסקנה הזו היא מדוללת. אנשים מרגישים תחושת סיפוק כי הם סתרו טענת הטרלה שמראש לא הייתה ניתנת להגנה. שימו לב שהטרלות לרוב לא מגיעות עם הסברים או נימוקים, כי זה מחבל בהטרלה עצמה. אין לי הגדרה מדויקת להתהנגות “טרולית” אבל נראה לי שהגדרה שתהיה טובה לענייננו היא שימוש בכוונה תחילה בביטויים תוקפניים או הצהרות פוגעניות על מנת לפגוע באחרים או לקנטר אותם בכדי לייצר תגובה כועסת. ומהסיבה הזו טרוליות בעיני תמיד היתה לא רק שיח רדוד, אלה גם סוג של בריונות.
אישית, השיח הרדוד שהטרלה מייצרת פשוט לא מצליח לעניין אותי, אני רוצה לדעת מה יש מעבר לשיח הרדוד. כשאני בשיחה אני רוצה להקשיב, להסביר, להבין ולהשתפר וזה משהו שקשה מאוד לעשות כשיש טרולים מסביב שמטרתם העיקרית היא לגרום לאחרים להתעצבן או לייצר כותרות פרובוקטיביות.
ההטרלות הללו מייצרות מרחב מאוד לא בטוח לדיון כי תשומת הלב תמיד הולכת למי שמייצר תגובות קיצוניות. הטרלות יוצרות מצב שבו מי שנשאר בקבוצה הם אלו שיש להם יכולת מרשימה להתעלם מההטרלות (למרות שקשה להם למצוא מקום להתבטא) או אלו שבעלי עור עבה במיוחד כדי שלא להיעלב אישית. ואני רואה יותר ויותר אנשים שבאמת מטרתם ללמוד או לסייע או לעזור מודרים מהמרחבים הציבורים הללו. אותם אנשים בעלי רצון טוב שכשהם רואים בעיה אז הם רוצים לעזור לפתור אותה, לא נשמעים.
אני חושב שכמו שניתן לראות את התופעה הזו מתבטאת במרחבים האישיים (קבוצות פייסבוק, שיחות מסדרון) ניתן לראות את ההטרלה הקיצונית גם במרחבים הפומביים (עיתונות, פוליטיקה). ולדעתי העובדה שאנחנו לא מתנגדים אקטיבית להקצנה הזו כל הזמן היא חלק מהסיבה לכך שיש לנו כל כך הרבה אנשים מסואבים בשלטון שלנו. כי האווירה הציבורית יוצרת מצב שבו קולם של טרולים נשמע בצורה הרבה יותר רמה מקולו של כל חבר אחר בקבוצה, וטרולים מובילים להקצנת רגשות והצתת מריבות. זאת לעומת אלו שמגיעים בגישה של הצעת פתרונות ברורים, עם פתיחות לדיון על ההשלכות של הפתרונות הללו ונכונות לשנות את דעתם. אנחנו חייבים בעידן מדהים שבו אנחנו חשופים לכל כך הרבה מידע וידע ויכולים לבצע שיתופי פעולה מדהימים עם אנשים מהקצה השני של העולם. למה אנחנו מוכנים להקריב את היכולת לשמוע המון רעיונות מנומקים תמורת היכולת של מיעוט קולני להשתלט על השיחה?
אז מה אפשר לעשות?
אני בטוח שרובנו מספיק זמן באינטרנט בשביל להכיר את הטיפוס: זה שמפרסם פוסטים בשביל לעורר מריבה או מגיב בהקצנה וללא טיעונים או פשוט מתנהג בביריונות. אלו שנראה שמטרתם העיקרית היא קבלת תשומת לב, יצירת מריבות או לגרום לאחרים להרגיש רע – וגם אם זו לא מטרתם הראשונית, אלו הן בכל זאת התוצאות באופן עקבי.
אני תמיד מתלבט מה לעשות במקרים באלו, יש כמה קבוצות שהפסקתי להגיב בהם בגלל שיש שם כר פורה לטרולים פוגעניים. אבל אין שום סיבה שאני אהיה זה שלא מפרסם שם ולא הטרולים. המסקנה שלי היא שאני אנסה להפסיק לתת תשומת לב לאנשים שנראה לי שכל מטרתם היא לעורר פרובוקציות ולרדד את הדיון או להרחיק אנשים באמצעות שיח פוגעני. אולי הפתרון הכי טוב יהיה שבפעם הבאה שטרולים יגיבו לדברים שאני מפרסם אני פשוט אגיב עם לינק לפוסט הזה. אני באמת מאמין שאם מספיק אנשים יבהירו לטרולים שהם לא רצויים באמצעות אחד מעשרות הממים שמשמעותן היא בדיוק זו או באמצעות לינק לפוסט הזה אז יהיה לנו קצת יותר טוב.
זכרו: התעלמו מהטרולים ואל תאכילו אותם.
תודה רבה לערן אבירם, מאיה גרשוביץ בר ולאבנר שחר-קשתן על פידבק ומחשבות בכתיבת הפוסט הזה.
