יום ראשון בתפקיד החדש, מנהל מוצר בחברת סטארטאפ. מתרגש. מחפש את המשרדים של חדקרן בע”מ אבל מוצא רק את מבוססת.קום. מוזר. דופק בדלת. מזכירה בשם צוותא מובילה אותי לשני החדרים שהחברה ששכרה אותי שוכרת בתוך המשרדים של חברה אחרת. נו מילא. מעמיד פנים שאני רגוע. אני פותח את הדלת ונכנס לסצנה קומית לא מושקעת מתוך סיטקום שכתוב גרוע. ארבע מפתחים יושבים ועובדים. שניים על שולחן, שניים על הרצפה בין ערימה של קופסאות פיצה ריקות וארגזים של קוקה קולה זירו וניל. לא יודע מה מזעזע אותי יותר. המחסור בשולחנות וכיסאות או הקולה זירו וניל.
אני מסתכל על המפתחים. המפתחים מסתכלים עלי. אני מכניס לרוורס ויוצא מהחדר. מחייג לאנריקה המנכ”ל כדי להבין מה לעזאזל קורה. “כן, אנחנו בחו”ל, מגייסים, אתה יודע איך זה. תשמע, אני לא יכול לדבר כרגע, פשוט… תטפל בעניינים, בסדר?”.
זה התפקיד הראשון שלי בסטארטאפ אז אני לא מבין עד כמה מצד אחד החוויה הזו היא דפוקה לגמרי ומצד שני עד כמה היא נפוצה. רגע, אנריקה אמר “אנחנו” בחו”ל? מי זה אנחנו? טוב, אין זמן להתעקב על זה עכשיו.
אני יוצא מהמשרדים של מבוססת.קום, נכנס לאוטו, נושם נשימה עמוקה ונושף אותה לאט. אני מתניע ונוסע משם.
שעתיים וחצי אחר כך אני חונה בחריקה באותו מקום. היתרון הכי גדול של טויוטה יאריס הוא שאף רכב לא מצליח להיכנס לחניה שפינית.
אני עולה למעלה, מציג את עצמי וגורר את המפתחים שיעזרו לי להעלות את הריהוט המשרדי שהבאתי מאיקאה. הביקור הכי מהיר שהיה לי אי פעם באיקאה. הסוד הוא להגיע בבוקר ולהיות הלום.
אני מוותר על ארוחת צהריים לטובת בניית השולחנות. צוותא, המזכירה של מבוססת.קום, משאילה לי מברגה חשמלית ומפזרת המלצות בזמן שהיא עושה יוגה במרפסת ואני מרכיב את הרהיטים. אני מוסיף לרשימה בראש שלי לקנות לה שוקולד. אחרי שאני מסיים להרכיב את השולחנות ולסדר את המשרד אני מפנה את ערימות קופסאות הפיצה ועורם את בקבוקי הקולה בצד. צריך שתיה אמיתית למקום הזה. אני מוסיף לרשימה.
אחרי שאני זורק את הקופסאות הפיצה בפח הגדול במורד הרחוב אני עובר בחנות כיסאות משרד שצוותא המליצה עליה, קונה שלישיית כיסאות וסוחב אותם למשרד.
שני המפתחים עוברים מהרצפה לכיסאות ולשולחנות החדשים מבלי להפסיק להקליד, אבל בהשוואה לכשהם ישבו על הרצפה – קצב התיקתוק של האצבעות שלהם גובר. אז בהתבסס על המדד הזה אני מכריז על כל פרויקט ה-בואו-נשב-כסאות-ונעבוד-על-שולחנות הצלחה כבירה.
כבר מחשיך בחוץ כשאני מתישה ומדליק את הלאפטופ שלי בפעם הראשונה היום.
אני מביט החוצה מהחלון עושה הערכת מצב זריזה: אני גמור לגמרי, לא הספקתי שום דבר מהדברים שתכננתי לעשות היום, ופתרתי המון בעיות שלא ידעתי על קיומן לפני היום בבוקר. אני עדיין לא יודע את זה אבל הטמפלייט הזה הולך לתאר את רוב הימים העתידיים שלי בחדקרן בע”מ. טוב, לעבודה.
