מילים: לאונרד כהן
לעברית: אורי ליפשיץ
זה ארבע בבוקר, לקראת סוף דצמבר
אני כותב לך לבדוק אם אתה בסדר.
תל אביב קרה אבל אני אוהב את הדירה
יש מוזיקה מתנגנת כל הלילה בשדרה.
שמעתי שאתה בונה לך בית קטן
באמצע המדבר
אתה חי בשביל שום דבר,
אני מקווה שאתה רושם את כל מה שעבר.
כן, ותמר באה אוחזת תלתל משערך
היא אומרת שחתכת אותו למענה
בלילה שתיכננת להיגמל.
הצלחת בכלל להיגמל?
בפעם האחרונה שנפגשנו נראית כל כך עייף
המעיל הכחול המפורסם שלך היה קרוע בכתף
המתנת לרכבת אחר רכבת, עד בלי די
וחזרת הביתה בלי דינה ברזילי
וחלקת עם אישתי רסיס של החיים שלך עד
שכשהיא חזרה היא לא הייתה אישה של אף אחד.
אני רואה אותך שם עם ורד בין השיניים
עוד גנב צועני צנום,
אני רואה שתמר התעוררה –
היא שולחת דרישת שלום.
מה אני אגיד לך, אחי, רוצחי,
מה אני יכול בכלל לומר?
כנראה שאני מתגעגע אליך, כנראה שאני סולח לך.
אני שמח שעצרת אותי.
אם אי פעם תעבור פה, בשבילי או בשבילה
דע שהאויב שלך נם ושאישתו חופשייה.
כן, ותודה לך, על הצרות שהסרת מעל עיניה
אני חשבתי שהם ישארו לנצח אז לא טרחתי לנסות.
ותמר באה עם תלתל משיערך,
היא אמרה שנתת לה אותו בלילה ההוא שהחלטת להיגמל.
שלך, א. ליפשיץ.
