בואו נדבר רגע על תרחישי שימוש (use cases)

רוב הפוסטים שאני כותב נולדים מאחד משני מקורות: או שכמה סטודנטים מבקשים ממני לחדד משהו שהם לא הבינו או שאני נתקל במשהו מעניין בעבודה על פרויקט. הפעם שוב מככבים הסטודנטים שלי ששאלו אותי על היתרונות של תרחישי שימוש. 

בקצרה (TL;DR)

אם יש לכם זמן לקרוא רק משפט אחד אז: תרחשי שימוש (use cases) הם הפעולות שאנחנו רוצים שאפשר יהיה לבצע באמצעות המערכת שלנו ואנחנו מתעדפים את התדירות והחשיבות שלהם בכדי לעצב את המוצר בצורה נכונה.

כן, זה לא מאוד ברור, בגלל זה כתבתי גם את כל שאר הפוסט 🙂

יש לנו כמה סוגים של משתמשים

חשוב להבין שלרוב המוצרים יש כמה סוגים שונים של משתמשים. למשל, אם אני מעצב מערכת לכספרים בבנק, אז בהחלט יכול להיות שהכספר הממוצע בבנק מבצע תמיד את אותן עשרים פעולות בסיסיות שהמוצר שלי תומך בהם, אז איך יכול להיות לי כמה סוגים של משתמשים פה? בקלות: 

  • כספר כללי – מבצע לרוב את אותם 20 פעולות נפוצות. 
  • מנהל מחלקה – עוסק באותן פעולות כמו הכספר הכללי אבל בסכומים יותר גבוהים.
  • בנקאי משכנתאות – מבצע כמעט כל הזמן את אותה פעולה, קרי טיפול במשכנתא.
  • מנהל סניף – לא מבצע פעולות, אבל אחראי על לאשר פעולות שבוצעו בסכומים מאוד גבוהים.

אנחנו חייבים להבין את ההפרדה הזו. גם במוצרים בסיסיים כביכול כמו WhatsApp יש לנו הרבה סוגים משתמשים: אנשים שמתקשרים בעיקר בשיחות אחד על אחד, רכזי פעילות שבעיקר מתקשרים בקבוצות, מורים או מרצים שרק שולחים עדכונים ולא מנהלים שיחות. נורא קל לנו לפספס סוגים אחרים של משתמשים אם אנחנו לא נחשפנו לאופי השימוש המדובר הספציפי. 

תרחישי שימוש

איך אנחנו מבדילים בין הסוגים השונים של המשתמשים שלנו? על ידי תרחישי שימוש. תרחישי שימוש זה בעצם הפעולות שהמשתמשים שלנו מבצעים באמצעות המערכת (אני קצת מפשט את העניין). כאשר אנחנו מגדירים לעצמנו פרופילי משתמשים (או פרסונות כמו שהילדים קוראים להם היום) אנחנו חושבים מה הפעולות של כל משתמש ובאיזה תדירות הם עושים אותם. אבל פה אני לא הולך לדבר על איך מגדירים פרסונות. מה שחשוב הוא שכל פעולה (או תרחיש שימוש) שהמשתמש צריך לבצע באמצעות המערכת תכנס לרשימה. אנחנו רוצים להבין את כל התרחישים הללו לפני עיצוב המוצר. למה? כדי שנוכל לוודא שאנחנו תומכים בכל התרחישים השונים וגם כדי לעצב את חווית השימוש בצורה הנוחה ביותר. 

איך עושים את זה? קודם כל מנסים לעשות רשימה כמה שיותר מקיפה של כל תרחישי השימוש שלנו. ככה אנחנו יודעים באיזה פעולות המוצר שלנו צריך לתמוך. אחרי שעשינו קצת ניקיון והחלטנו באיזה תרחישי שימוש נתמוך עכשיו ובאיזה נתמוך בעתיד. אנחנו לוקחים את הרשימה ומבין התרחישים שאנחנו רוצים לתמוך בהם אנחנו מתעדפים עד כמה נפוץ השימוש בהם כדי לדעת כמה להבליט אותם על חשבון האחרים. למשל, לשלוח הודעה ב-whatsApp זה הרבה יותר פשוט מאשר לצאת מקבוצה. למה? כי זו פעולה שמתבצעת לעיתים הרבה יותר קרובות ואנחנו רוצים להקל על המשתמשים שלנו. בדיוק כמו שבמערכת הבנקאית בדוגמה שלנו אנחנו נרצה שהפעולות הכי נפוצות (כנראה בדיקת יתרה, הוצאת כסף? אין לי מושג כי השבח לאינטרנט לא הייתי צריך להפריע לכספר כבר שנים). רשימת תרחישי השימוש עם דירוג של נפוצות וחשיבות היא אחת מהכלים הכי חשובים לעיצוב של פתרון. הדירוג ברשימה הזו היא כמעט תמיד התשובה לשאלה מה לשים מקדימה ומה לזרוק לתפריט.

אחרי שהשתמשנו בתרחישי השימוש בשביל לעצב את הפתרון שלנו, אנחנו גם משתמשים בהם בשביל לבחון את העיצוב. אני אישית מדפיס את העיצובים של המסכים שלי (על מי אני עובד, בשבל הזה אני בדרך כלל מצייר את זה בעט על דפים), מפזר אותם על הרצפה ואז מבצע את תרחשי השימוש הנפוצים שלי כדי לראות שכיסיתי את כל האפשרויות וכדי "להרגיש" את הזרימה של התהליך. זה תמיד מרגיש יותר אמיתי כשצריך לשים את האצבע על הדף, ולהזיז אותה מדף לדף כדי לדמות מעבר מסך. 

כמובן שכל הפעילות הזו רלוונטית גם למוצרים חדשים וגם לפיצ'רים חדשים במוצר קיים. יש שיגידו שאפילו יותר חשובים לפיצ'רים חדשים כדי לוודא שהיכולת החדשה שאנחנו מוסיפים לא מסרבלת יכולת קיימת עם יותר חשיבות ויותר נפוצות. התוצאה של פיספוס של תרחיש שימוש או דירוג לא נכון את החשיבות או הנפוצות של פיצ'ר היא לרוב משתמש מתוסכל או צורך לעיצוב מחדש את הממשק של המוצר. 

מקווה שזה מסדר את העניינים בראש של כולם.