השבוע מצאתי את עצמי עומד מול קהל מעט פחות שגרתי עבורי. לא מול צוות מוצר, לא בכנס הייטק, ואפילו לא מול קבוצה של יזמים. הפעם הקהל היה של עורכי דין וספציפית אנשי הפרקליטות הצבאית, במסגרת כנס החדשנות השנתי שלהם (שנערך במשרד ארנון תדמור-לוי, מיקום מעניין כשלעצמו). הודות למהלך מצוין של יזהר יצחקי לקידום חשיבה מוצרית וחדשנות הזמינו אותי לדבר על חשיבה מוצרית, וכמו שקורה לי לא מעט בשנים האחרונות, שוב גיליתי עד כמה הרעיונות שאנחנו נוטים לשייך לעולם הטכנולוגיה רלוונטיים הרבה מעבר לגבולות של פיתוח מוצרי תוכנה, וזה הגיוני – כי Product הוא (כמעט) כל מה שבני אדם עושים.
לפני שאני עליתי על הבמה היתה הרצאה מרתקת של עורך דין רואי קידר ממשרד ארנון תדמור-לוי לגבי שילוב של כלי AI בעריכת דין וזה היה מרתק לראות איך טכנולוגיות AI עושות disruption בדרכים שלא חשבנו עליהם לתחומים כמו עריכת דין. אפילו ברמה הכי בסיסית של איך שאתה מתמחר את השירותים שלך; אם פעם תמחרת לפי שעה והיום הזמן שלוקח לעשות את אותה עבודה יורד בחצי, כי שימוש ב-AI מקצר זמנים, האם צריכה להיות לכך משמעות מול הלקוח ומול השוק הנוכחי והעתידי? איך שומרים על חיסיון ומניעת זליגת מידע בין עורכי דין בפירמות השונות כאשר משתפים פלטפורמות טכנולוגיות?
אחד הדברים שאני אוהב במיוחד בהרצאות לקהלים שאינם מגיעים מעולם המוצר הוא הרגע שבו נופל האסימון. הרגע שבו אנשים מבינים שחשיבה מוצרית היא מעבר למקצוע, מעבר לדיסציפלינה, אלא דרך הסתכלות על העולם. בסופו של דבר חשיבה מוצרית מתחילה בשאלה הפשוטה: האם אנחנו בטוחים שאנחנו פותרים את הבעיה הנכונה? וממשיכה בשאלה איך אני מצמצם את חוסר הוודאות שלי לגבי תקפות הפיתרון.
במשך שנים התרגלנו למדוד הצלחה לפי איכות הפתרונות שאנחנו מספקים, ואנחנו חיים בעידן בו קל יותר מאי פעם לייצר פתרונות איכותיים למראה ולמעשה. יחד עם זאת, אחד הלקחים הכי גדול שאני למדתי מעולם ניהול המוצר – והוא התבטא בכמה וכמה מפרקי ההרצאה – הוא שהאתגר האמיתי הוא בלימת החשיבה האוטומטית שלנו, ״הפתרונאות״; אסור למהר ולספק מענה, אסור למהר לפיתרון, ובמקום זאת צריך לחשוב קצת (הפתעה!) כמו עורכי דין, וכמובן עם טוויסט: אנחנו לא מנהלים סיכונים משפטיים, אלא עניין מוצרי, ותהליך בחינת הסיכון צריך להיות מומר לבחינת הזדמנותהאתגר האמיתי הוא להבין מספיק טוב את הבעיה, לסקור הזדמנויות באופן שיטתי, ואז ולספק את הפיתרון הנכון.
הנטיה לפתור, מהר מדי, היא תופעה שאני רואה כמעט בכל ארגון. מישהו מצביע על כאב, מישהו אחר מציע רעיון, ותוך דקות מתחילים לדון ביישום. לעומת זאת, חשיבה מוצרית מזמינה אותנו לעצור רגע. להבין מי מושפע מהבעיה, מה באמת גורם לה, אילו הנחות אנחנו מניחים בלי לשים לב, ואיך נדע שהצלחנו. אלו שאלות שנשמעות פשוטות, אבל הן משנות לחלוטין את אופן קבלת ההחלטות.
אחרי שיצא לי לדבר עם הפרקליט הצבאי הראשי ועם עוד כמה מחברי הפרקליטות בהווה ובעבר יצאתי מהכנס עם תחושת אופטימיות. בשנים האחרונות אני פוגש יותר ויותר ארגונים שמבינים שחדשנות היא לא רכישת טכנולוגיה חדשה. חדשנות מתחילה בדרך שבה אנחנו חושבים על בעיות. בדרך שבה אנחנו שואלים שאלות. ובנכונות שלנו להטיל ספק בפתרונות שנראים מובנים מאליהם. הפרקליטות הצבאית, מסתבר, היא סמן ימני בצה״ל בתחום הזה, וזה מרתק, כי כמו גופים משפטיים אחרים מסוגה, אנחנו מכירים אותה דווקא מאירועים פחות משמחים (בכל זאת, הם מייצרים מוצרי אכיפה, כלומר כתבי אישום).
העיקרון שאני לוקח איתי מהמפגש הזה הוא שחשיבה מוצרית אינה שייכת למנהלי מוצר. היא שייכת לכל מי שמנסה לשפר מציאות מורכבת. ולפעמים דווקא כשמדברים עליה מחוץ לבועת ההייטק, אפשר לראות את הערך שלה בצורה עוד יותר ברורה.
אז תודה רבה ליזהר על ההזמנה ולכל אנשי הפרקליטות על הנכונות והרצון שלהם להשתפר כל הזמן, מסתבר שהמוטו המקצועי של היחידה שלהם במשך לא מעט שנים – ״יותר מעו״ד קצין״. תכלס, וכל הכבוד.
