יצא לי לשבת לשיחה השבוע עם אחד המנהלים שאני יותר מעריך בתעשייה, שלא אזכיר את שמו כרגע, על המושג פרה-מורטם. אני בטוח שכולנו מכירים את המושג פוסט מורטם, מונח שהשאלנו מעולם הרפואה ומתייחס לניתוח לאחר המוות שמטרתו קביעת סיבת המוות. בתחום הטכנולוגי הכוונה היא ניתוח של כישלון על מנת להבין את הסיבות לו ובשאיפה להשתפר ולא לחזור על אותן הטעויות בעתיד. פוסט מורטם הוא כלי הכרחי להשתפרות שלנו כאנשי מקצוע ולחברות ככלי להתאים את עצמן לשינויים נדרשים.
אז מה זה פרה מורטם (Premortem)? פרה מורטם הוא תרגיל מחשבתי שמבצעים בתחילת פרויקט גדול. אוספים את מובילי הפרויקט המיועד ועוסקים בתרגיל מחשבתי אחד: “נניח שעברו כבר שנתיים שבמהלכן הפרויקט שלנו נכשל, מה הייתה הסיבה לכישלון הזה?”. מקור הרעיון בספר “Thinking, fast and slow” מאת דניאל כהנמן (Daniel Kahneman).
חלק מהיתרון המהותי של השיטה הזו היא שמדובר באופן ברור בתרגיל מחשבתי. אין לאף אחד סיבה לחשוב שמאשימים אותו במשהו או צורך בהתגוננות. אנשי הצוות שמעלים את ההשערות מדברים מתוך הפחדים שלהם, מנסיונות עבר ומתוך תחושות בטן. אין חשש שמי שאומר שמחלקת המכירות לא הצליחה לעמוד ביעדים באמת מאשים את מחלקת המכירות. הפרויקט הרי עדיין לא התחיל. ואין סיבה למישהו מצוות ה-R&D להתגונן מפני העלאת חששות מעיכובים בזמני הפיתוח, כי אף רכיב עדיין לא אופיין. יש פה סוג של מסך בערות שמאפשר ליצור שקיפות, שיתוף פעולה והעלאת חששות.
יש לנוהג הזה מספר יתרונות מהותיים בעיני. הראשון ביניהם הוא היכולת ליצור סביבה נקייה משיפוטיות על מנת להעלות רעיונות באופן יצירתי ולקבל דעה אמיתית וכנה של הצוות הניהולי. הסיבה השניה היא לתת לאנשים שמובילים את הפרויקט שלך הזדמנות לשרטט שדה מוקשים פוטנציאלי שמבוסס אך ורק על הניסיון שלהם. והסיבה הנוספת היא שאם תשים לב מי הביע דאגה לגבי איזה נושא, תוכל להבין מה החששות של כל מנהל ולפעול כדי לתקן אותן. ראש צוות פיתוח שחושב שמחלקת השיווק לא תעשה את עבודתה הוא ראש צוות שתוכל להוריד דאגה אחת מהראש שלו בהמשך הפרויקט אם תשלח לו עדכונים שוטפים על ההתקדמות של מאמצי השיווק.
זו טכניקה מאוד מעניינת ואני ממש מחכה להשתמש בה בפרויקט הבא שלי.
