מילים: לאונרד כהן
תרגום: אורי ליפשיץ
סוזן מובילה אותך מטה אל ביתה לצד הנהר
אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות, אתה יכול לבלות את הלילה לצידה
ואתה יודע שהיא חצי משוגעת ובגלל זה אתה רוצה להיות שם.
והיא מאכילה אותך תה ותפוזים שבאו כל הדרך מסין
ובדיוק כשאתה מתכוון לומר לה שאין לך שום אהבה עבורה
היא מעלה אותך על גל המחשבה שלה ונותנת לנהר לענות
שתמיד היית המאהב שלה.
ואתה רוצה ללכת עימה ואתה רוצה ללכת בעיוורון
ואתה יודע שהיא תבטח בך כי נגעת בגופה המושלם
עם מוחך.
ישו היה מלח כשהוא הלך על פני המים
והוא זמן רב צפה ממרומי מגדל העץ הבודד שלו.
וכשהוא ידע לבטח רק טובעים יכלו לראותו
הוא אמר כל האנשים יהיו מלחים עד אשר הים ישחרר אותם.
אבל הוא עצמו היה שבור הרבה לפני שהשמיים נפתחו
נטוש, כמעט אנושי הוא שקע תחת לחוכמתך כמו אבן
ואתה רוצה ללכת עימו ואתה רוצה ללכת בעיוורון
ואתה חושב שאולי הוא יבטח בך כי הוא נגע בגופך המושלם
עם מוחו.
עכשיו סוזן לוקחת את ידך והיא מובילה אותך אל הנהר
היא לובשת סמרטוטים ונוצות מדוכני צבא הישועה.
והשמש נמזגת כמו דבש על גבירת הנמל,
והיא מראה לך איפה להביט בינות לזבל ולפרחים
יש גיבורים באצות הים, יש ילדים בבוקר
הם נשענים לעבר אהבה והם ישענו כך לעד
בזמן שסוזן אוחזת במראה שלה.
ואתה רוצה ללכת עימה ואתה רוצה ללכת בעיוורון
ואתה יודע שאתה יכול לבטוח בה כי היא נגעה בגופך המושלם
עם מוחה.
