מצאתי את עצמי היום עם שעה פנויה בין ישיבות ובחרתי לשבת ולתרגם לעברית את "הסתערות חיל הפרשים" (The charge of the light brigade) של אלפרד לורד טניסון. חלק מכם עלולים לחשוב בטעות שבחרתי לקחת הפסקה של שעה, בשביל תחביב, אבל זה לא נכון. מבחינתי תרגום זה מקביל להליכה לחדר כושר.
כמנהל מוצר יש שלושה דברים מרכזיים שאני צריך לעשות: להבין, להחליט, ולתקשר.
בשביל להבין מה הדבר הנכון לפתח אני צריך להבין: מה המשתמשים צריכים?, מה מצב השוק?, מה עושים המתחרים?, מה מעכב אותנו?, מה המטרות שלנו? ועוד.
אחרי שאני מבין את דברים הללו אני צריך להחליט החלטות: מה לפתח עכשיו?, מה לדחות לאחר כך?, מה יקל על צוות הפיתוח?, מה ישפר את המכירות?, איזו מחט הכי חשובה ומה יזיז אותה כמה שיותר?
ובסוף צריך לתקשר את כל זה: צריך לתקשר לפיתוח מה לעשות בצורה הכי יעילה ועם הכי פחות טעויות, צריך לתקשר לצוותי המכירות והמרקטינג מה הולך לצאת ואיך זה יעזור להם, ומתישהו גם צריך לתקשר להנהלה למה החלטתי את מה שהחלטתי ולוודא שהם מבינים למה זו הייתה ההחלטה הנכונה.
תרגום משפה לשפה זו אומנות שמתרגלת את כל המיומנויות הללו. בשביל לתרגם צריך להבין את חומר המקור: על מה היצירה הזו? למה כתבו אותה? מי כתב אותה? לשם איזו מטרה?
לאחר מכן צריך להחליט. האם אני הולך לתרגם מילולית כדי שיהיה ברור או לתרגם את רוח הדברים? האם אני נשאר נאמן למקצב ולחריזה או לבהירות? לשמר את החלוקה למקטעים? לשמר את האינדנטציה הלא תיקנית? הרבה החלטות.
ובסוף לתקשר את ההחלטות שלי לקורא כדי להשיג את המטרה שלי. האם רציתי שהקורא יבין את ההתרחשויות ביצירה? או שרציתי שהוא ירגיש את האווירה?
אני כל הזמן חוזר לאותה נקודה. ברגע שאתה ממש טוב בניהול מוצר אז תפיסת העולם הזאת ממקדת אותך גם בכל פרויקט אחר שאתה עושה.
במקרה שלא עשיתם את זה עדיין היום, הנה מה שאני מציע לכם לעשות כדי שיהיה לכם קצת יותר סדר בראש. תענו על שלושת השאלות הללו:
1.איזה החלטות אני צריך לקבל היום?
2.מה אני צריך להבין כדי לקבל החלטות נכונות?
3.למי אני צריך לתקשר את ההחלטות שהחלטתי?
נ.ב.
טיוטה ראשונה:
הסתערות חטיבת הפרשים (The Charge of the Light Brigade)
מאת: אלפרד, לורד טניסון
תרגום: אורי ב. ליפשיץ
א.
חצי קילומטר, חצי קילומטר,
חצי קילומטר קדימה,
את כולם לתוך גיא המוות
רכבו השש מאות.
"קדימה, חטיבת הפרשים!"
הוא אמר, "הסתערו הישר לעבר התותחים!"
לתוך גיא המוות
רכבו השש מאות.
ב.
"קדימה, חטיבת הפרשים!"
האם היה מישהו אחד שהיסס?
לא, למרות שהחיילים כבר ידעו
מישהו פישל.
תפקידם לא היה להעלות תהיות,
תפקידם לא היה לחפש סיבות,
תפקידם היה לציית ולמות.
לתוך גיא המוות
רכבו השש מאות.
ג.
תותחים לימינם,
תותחים לשמאלם,
תותחים אל מולם
ירו ורעמו;
סערו עליהם בקליעים ופגזים,
באומץ הם רכבו היטב,
לתוך מלתעות המוות,
לתוך פי הגיהנום.
רכבו השש מאות.
ד.
כל רמכיהם הבזיקו פלדה חשופה,
חתכו את האויר הבזיקו באוויר
קרעו את התותחים שם,
מסתערים לתוך צבא, בזמן
שכל העולם תהה.
שוקעים לתוך עשן הסוללות
פורצים אל תוך קו הביצורים;
קוזקים ורוסים
הסתחררו מעוצמת מכות הרמכים
שבורים ומנותצים.
ואז רכבו הם לאחור, אבל לא,
לא השש מאות.
ה.
תותחים לימינם,
תותחים לשמאלם,
תותחים מאחוריהם
ירו ורעמו;
סערו עליהם בקליעים ופגזים,
בזמן שסוס וגיבור נפלו.
הם שלחמו כה בגבורה
מבעד למלתעות המוות,
חזרה מפי הגיהנום,
כל מה שנשאר מהם,
נשאר משש מאות.
ו.
מתי תהילתם תדהה?
הו, ההסתערות הפרועה שהם הסתערו!
כל העולם תהה.
כבדו את ההסתערות שהם הסתערו!
כבדו את חטיבת הפרשים,
שש מאות אצילים.
