הפוסט הזה לא חשוב. מה שחשוב זה שישבתי יום שלם עם עשרים מנהלי מוצר באחת מיחידות הפיתוח של צה"ל בחוויה אחרת.
התחלנו בסבב, כל אחד הציג את עצמו ואמר נושא אחד שהוא או היא היו רוצים להבין יותר. ניהול מוצר הוא תרגול של כנות טוטאלית, אם אתה לא יודע מה הבעיות אתה לא יכול להתאים להן פתרונות.
אחרי הסבב חילקתי בראש שלי את הזמן שיש לנו לסלוטים והתחלתי להרצות. כל חצי שעה-שעה מסתכל מה הנושא הבא, שואל שאלות הבהרה, נותן הגדרות וגבולות גזרה, מבהיר מונחים, מסביר best practices, מציג דוגמאות, מכווין למידע נוסף, והלאה לנושא הבא.
זה לא קל.
הרבה יותר פשוט לבחור נושא אחד, לשבת שבוע בבית ולהכין Masterclass, להריץ כמה הרצאות ניסיון, לשייף את כל הפינות ולהרצות. לוודא שיש לך מוצר טוב לפני שאתה יוצא לשוק, אני עושה את זה כבר שנים.
אבל הבעיה הכי גדולה ב-Masterclass היא שההרצאה בנויה מראש. כן, אפשר לעשות התאמות ושינויים בקטנה אבל היא לא בנויה באופן ייעודי לקהל שמולי והיה לי מאוד חשוב להיות ממוקד בקהל מולי, שלא יתעלמו מדגלים אדומים, שלא יפלו בהטיות, שלא יגדירו את ה-KPIs הלא נכונים. היה לי מאוד חשוב שלא יעשו אף אחת מהטעויות שאני עשיתי למרות שאני יודע שזה לא אפשרי.
ביליתי עשור בהתמחות באופטימיזציה של מערכות, ראיתי אין סוף דרכים שונות שבהן דברים ותהליכים היו פגומים. בסופו של דבר אין תחליף להתאמה אישית של הפיתרון לבעיה שהרי כל המוצרים המוצלחים מוצלחים בצורה דומה, אבל כל המוצר הבעייתיים בעייתיים בדרכם שלהם.
כשעוגיית שוקולד צ'יפס יוצאת לא מוצלחת צריך להבין האם להוסיף קמח או לשים פחות קמח, לשים בתנור יותר זמן או פחות, יותר שמן? פחות שוקולד צ'יפס? אולי בכלל להחליף את השוקולד בנטיפי חמאת בוטנים? יש לכל הדברים האלו סיבות ודרכי תיקון.
לא חושב שהייתי יכול להעביר את הסדנה הזו בצורה מוצלחת בלי רקע של עשור בתיאטרון אימפרוב, נסיון של תריסר שנים בניהול מוצר, ועשרים שנה של מיומנות טכנולוגית.
ובסוף הסדנה הזו, שאני אפילו לא יודע איך לקרוא לה, ישבנו במעגל על הרצפה ועשינו פוסט מורטם: מה עבד יותר טוב ומה פחות, נקודות לשימור ונקודות לשיפור.
זה חשוב. כי אתה לא יכול לדבר על כמה מדדים, ראיונות משתמשים, גישה אג'ילית ושיפור תמידי זה קריטי ואז לא להוביל עם דוגמה אישית.
לפני עשרים שנה חבר הסביר לי את החשיבות של דוגמה אישית כשישבנו באותו הבסיס ממש, על המדרגות ליד האולם שאני מרצה בו. ועכשיו אני יושב על אותה המדרגה ואומר לו "אני מבין", אבל הוא לא עונה.
אפשר לשבת על אותה מדרגה ולנהל את אותה שיחה בהפרש של עשרים שנה בין משפט למשפט.
אני חושב על המשתתפים בסדנה הזו וחושב לעצמי כמה חריפים החבר'ה הצעירים האלו וכמה תקווה הם נותנים לי לעתיד. ואני חושב איזה טעויות מרתקות עשיתי בחיי המקצועיים ואיזה יופי אני מוצא בטעויות הללו היום כי הן דוגמאות מושלמות ללמד אחרים.
להיות מנהל מוצר זה לעשות סדר. לנהוג בכנות טוטאלית עם עצמך לגבי מה צריך לעשות ולמה. להבין את הבעיה.
אבל להיות מנהל מוצר זה גם להבין שהדרך לסדר, כנות, ופיתרון היא הרבה חקר, חיפוש, ותהייה במסדרונות מפותלים של עצמנו. ושחשוב לזכור שאני, אתם, וכל מה שאנחנו יוצרים. לבד או ביחד, זה הכל עדיין work in progress.
