יש לי לקוחות שאני עושה עבורם עבודות ניהול מוצר קלאסיות. אתם יודעים: איפיון אפליקציה, שרטוט מסכים, פיתוח מוצר, בחינת מתחרים, וכו’.
בחצי שנה האחרונה שמתי לב שחלק מהלקוחות שלי משתמשים בשירותי הייעוץ שלי בצורה… קצת אחרת.
וכמו שאומרים במתודולוגיית ה-Job to be done: כשהלקוחות שלך משתמשים במוצר בדרך שונה משחשבת אז יש פה הזדמנות.
אז עשיתי מעבר על העבודות שעשיתי בשנה האחרונה והצלחתי לקטלג את רוב העבודות הלא סטנדרטיות שעשית לשתי קטגוריות:
הראשונה היא מיסגור מיקודי (focus framing). שזה אומר פגישות שבהן מתמקדים בנושאים שלא מקבלים תשומת לב בשוטף או תמיד נדחים בגלל חוסר זמן. למשל עבור לקוח מסוים אנחנו עושים פגישות שבהם אנחנו מתכננים פיתוחים ארוכי טווח ותפיסות ל-roadmap.
בשלב מסוים אמרתי ללקוח שחצי מהפגישות הוא יכול לעשות בלעדי ואולי נוריד את התדירות. אבל הלקוח אמר שבשאר הזמן הוא טובע בשוטף ושהפגישות איתי מאלצות אותו להרים את הראש ולהתרכז בעתיד עם פרספקטיבה חיצונית שלא כבולה לאילוצים המיידיים של החברה.
הקטגוריה השניה היא הכשרה וליווי (coaching). יש לי לקוחות עם מנהלי מוצר זוטרים וגם כמה עם מנהלי מוצר שצברו נסיון של כמה שנים אבל שאף פעם לא למדו את התפקיד בצורה מסודרת.
במקרים כאלו התפקיד שלי הוא לעבוד בצמוד למנהלי המוצר וללמד אותם best practices, להכיר להם כלים ומתודולוגיות, ולתפקד כמנטור בנושאים מקצועיים.
אני אוהב את הקטגוריות החדשות הללו. כי, בדומה לקורסים שאני מלמד, הן מאפשרות לי להשפיע לטובה על החיים של בני אדם מבלי שאני צריך לעבור דרך גורם מתווך של מוצר באמצע*.
*כן כן, ברור לי שטכנית הקורס שאני מלמד או מסגרת הייעוץ שאני מספק הם מוצרים מתווכים בהקשר הזה. אבל הם מאפשרים לי גישה ישירה למשתמשי הקצה ולא גישה למוצר שיש לו גישה למשתמשים.
