כבר לפני שנים פיתחתי את שיטת ליפשיץ ל-Feedback אפקטיבי, יש לשיטה הזו כל מיני עקרונות ויישומים אבל חלק ממנה זה שכאשר אני נותן למישהו פידבק בכתב אני מתחיל כל הערה באחד משלושת הסימנים הללו:
– אומר שזו נקודה לתיקון. בקורסים זה אומר שאני מצפה שזה יתוקן. למשל “- שכחת לפרט את כל הפיצרים לגבי המתחרים”
+ אומר שזה פידבק חיובי, למשל “+ מחקר השוק נראה מאוד מקיף וטוב שהוספת מראי מקום למקורות”.
* אומר שזו הערה כללית או תהיה. “* הגישה הכללית מאוד מוכוונת לשוק האמריקאי. יכול להיות שיש מקום להוסיף התייחסות לשוק המקומי אם זו בכלל אופציה מצד החברה”.
זה נותן כל כך הרבה. קודם כל זה מאפשר למי שמקבל את ה-feedback לראות מיד מה הם צריכים לשפר ומה הם עשו טוב. זה גם ממקד את הפוקוס של “מה לעשות עכשיו”. אם אני רוצה לתקן אני עובר על ה-, אם אני מרגיש חסר בטיחון אני יכול לעבור קודם על ה+ ואם אני רוצה להתקדם מעבר אז אני עובר על ה-*.
קל מאוד לתת רק הערות שליליות, כי זה חלק מהמטרה של לבדוק מטלות, לתקן את הסטודנטים. אבל השיטה הזו מאפשרת לי לראות אם נתתי גם – וגם +. למה? גם כדי לעודד את הסטודנטים שלי אבל בעיקר כדי לוודא שיש לי תפיסה של החוזקות והחולשות של כל סטודנט. ככה אני יכול להשתמש בחוזקות שלהם כדי לעזור להם להתגבר על החולשות.
אבל אני משתמש בשיטה הזו גם כאשר אני עושה סקירה של מוצר, אפליקציה, אתר או רעיון. כמעט תמיד יש דברים חיוביים ודברים שליליים. ואחד מהדברים שאנחנו תמדי צריכים לאמן את עצמנו הוא למצוא את הפיצרים החיוביים כדי לאמץ אותם ואת הפיצרים השליליים כדי להימנע מהם.
