חלק מהבעיה בנסיעות עבודה זה שאתה לא בוחר עם מי לנסוע. “אני לא מבין מה כל כך מסובך בניהול מוצר. רוב המוצרים ממש פשוטים”, הוא אומר.
אני לא נאנח למרות שניהלתי את השיחה הזו אלף פעם. אני מסתכל מבעד לחלון הגדול בצד של הטרמינל.יום\לילה
“עכשיו יום או לילה?” אני שואל.
“מה?” הוא מושיט יד לטלפון שעל השולחן.
“אל תסתכל בטלפון, אנחנו יושבים ליד חלון, תסתכל החוצה” אני מדגיש את המילים עם כוס מיץ התפוזים שאני מחזיק. הוא מסתכל.
“יום”.
“סבבה. עכשיו נניח שאני רוצה אפליקציה שכותבת לי אם יום או לילה בחוץ. לא מסובך, נכון?”
“לא, אני יכול להכין לך כזו בשתי דקות.”
אני תוהה אם גם אני הייתי כזה מתנשא כשהייתי מפתח. אולי. כנראה יותר כי הייתי צעיר מאשר כי הייתי מפתח.
“סבבה, בוא נחשוב רגע מה המקרי קצה שלך?”
הוא חושב לרגע, כי הוא לא אידיוט, רק רגיל לחשוב שהוא תמיד צודק.
“זריחה ושקיעה”, הוא עונה.
“למה?”
“כי שם זה קצת מתערבב, שטויות, או שאני אחליט על שעה שבה זה משתנה או שאני אגדיר טווחי זמן עבור זריחה ושקיעה ואפריד אותם מיום ולילה”
“פיתרון יפה”, אני משבח. הוא מחייך.
“ומה עם פינלנד?”
“מה זאת אומרת מה עם פינלנד?”
“בפינלנד יש לפעמים מעבר הדרגתי של כמה שעות בין חושך לאור, אז מה האפליקציה עושה? מה עם אלסקה? יש שם חודשים שלמים של חושך. זה אומר שאין יום ולילה? או שיש רק לילה? מה אם האפליקציה הזו היא בשביל תחנת החלל הבינלאומית? מתי אתה אומר שיום ומתי לילה? אתה זוכר שביקשתי ממך אפליקציה שתגיד לי אם יום או לילה בחוץ, נכון?”
“טוב, במקרה הזה אני… אההה…”
“במקרה הזה”, אני אומר, “אתה אמור כבר להבין שעד עכשיו סתם זרקת רעיונות על בסיס הידע והניסיון המועטים שיש לך בתור בן אדם שגדל בישראל, חווה את אותו מזג האויר כל שנה, ושחינכו אותו כל החיים לאותם מושגים מוחלטים של יום ולילה אפילו שתוך דקה של מחשבה הבנת שהם לא באמת נכונים. לא שאלת אפילו פעם אחת בשביל מה צריך את האפליקציה הזו, מי משתמש בה, ולמה כל כך חשוב עבורם לקטלג זמן מסוים ליום או לילה. זה אומר שכל פעם שתתקל בעוד בעיה אתה תצטרך במקרה הטוב לשנות את האפליקציה שלך ובמקרה הרע להבין שהדיכוטומיה הבסיסית שלך בין יום ולילה היא תוצאה של הפרובינציאליות המחשבתית שלך”.
“קצת נסחפת עם פרובינציאליות מחשבתית, לא?”
“כן”, אני מהנהן, “אבל זה בגלל שאני לא מדבר על ניהול מוצר”.
