הקייטנה 2014 (סופ"ש עם חברים)

יש דברים שאתה בטוח שלא תעשה שוב. בטח לא עכשיו, אחרי שהתבגרת קצת והתברגנת הרבהדברים כמו לצאת לבלות ולחזור אחרי הזריחה, להשתתף בתחרות "מי מצליח לאכול יותר המבורגרים" בלי להקיא או להשתכר ולהתעורר עירום בפח זבל בחולוןהשנה עשיתי משהו שלא עשיתי כבר לפחות עשור ושלא חשבתי שאני אי פעם אעשה שוב. נסעתי עם חברים לסוף שבוע שלם שהוקדש רק לתחביב שלנו. כלומר כל סוף השבוע רק שיחקנו מבוכים ודרקונים (למען האמת, שיחקנו משחק דומה שנקרא פ'תפיינדר (Pathfinder) שזו לדעתי גרסה יותר מוצלחת של מבוכים ודרקונים אבל בואו לא נהיה קטנונים). 

השאלה הראשונה היא כנראה למה לעשות דבר כזה? לכל אחד מאתנו יש דירה. יכלנו לנצל את סוף השבוע הזה בשביל להיפגש בתל אביב כמו שאנחנו נפגשים מידי שבוע או שבועיים ומשחקים, אולי אפילו לקבוע משחק ארוך אל תוך הלילה בשביל החוויה. אבל כמו שכל מי שהקדיש יומיים שלמים למשהו – אנחנו ידענו שזו לא תהיה אותה החוויה. בדיוק כמו שללכת לקולנוע זו לא אותה החוויה של לראות סרט בבית. אני לא מדבר הבדלים באיכות ההקרנה או מערכת השמע שיש לכם בבית. אני מדבר על להקדיש פרק זמן מיוחד לחוויה אחת. שזה רעיון שנדחק הצידה בחברה ובתרבות שלנו. אנחנו מקדשים את המולטיטאסקינג, את הניצול היעיל ביותר של הזמן ואת הלקבל יותר בפחות ואיפשהו הרעיון של הקדשת הזמן לפעילות אחת (ועוד פעילות חברתית) נהייה בעייתי. 

אני מניח שחלק מהדברים שהכי מקשים על הקדשת זמן כזו הם זוגיות, עבודה וילדים. אני בכלל לא מדבר על הורות כי אין לי מושג איך זה ישפיע עלי. וברור לכולנו שזוגיות משנה את סדרי העדיפויות שלך בחיים, אין שום דבר רע בזה. אבל אני כן יודע שהרבה מהחברים שלי מרגישים ממורמרים או לא מרוצים כי הם כבר לא מסוגלים למצוא זמן להשקיע בעצמם. וברור שלתחזק זוגיות, משפחה ועבודה אלו דברים ראשונים במעלה. אבל לוותר על התפתחות עצמית והשקעה בעצמך זה דבר שבטווח הארוך יערער גם את הדברים החשובים האחרים ואלו הסיבות הכי חשובות להמשיך להשקיע בעצמכם. למזלי אני וכל חברי קבוצת המשחק שלי קיבלנו את העידוד הנדרש מהמשפחות שלנו בשביל להרים את העסק הזה. 

הרגע שבו שאנחנו מפסיקים להתפתח ולגדול כבני אדם הוא הרגע שאנחנו מפסיקים להיות מעניינים. שאין לנו חוויות חדשות לספר לבני או בנות הזוג שלנו. כשאין לנו אתגרים שאנחנו מציבים לעצמנו. אל תגידו לי "יש לנו מספיק אתגרים שזורקים עלינו בעבודה" – אני מדבר על אתגרים שאנחנו רוצים להתמודד איתם ולא על עשרות האתגרים שהחיים זורקים עלינו ואנחנו מתמודדים איתם כי אין לנו ברירה. אני מדבר על האושר המדהים של לטפס על הרים רק כי הם שם, של להציב לעצמך מטרה ולהשיג אותה מהסיבה היחידה שזה מה שבוער בעצמותיך. האושר הזה הוא אחד מהדברים שנותנים לנו ניצוץ בעיניים ואני מאמין שזה הניצוץ הזה עצמו שבגללו בני ובנות הזוג שלנו התאהבו בנו מלכתחילה. האנרגיה של החיים, הניצוץ האלוהי שלנו שאנחנו לפעמים מחניקים בטעות 

חזרתי הביתה מהסופ"ש מאושר וחברה שלי הייתה מאושרת. המשכתי לדבר על המשחק והחוויה למשך כמה ימים אבל הייתי מלא שימחה ואנרגיה במשך שבועות והשמחה הזו הלכה לכל המקומות הנכונים: לחיוכים בבוקר, לסבלנות כשצריך ולפינוקים כשהיה זמן לפנק. אושר הוא הדרך של הנשמה שלנו לומר שהיא נטענה באנרגיה ואין שום דבר שיותר מסוכן לחיים שלנו מאשר להיתקע על ריק באמצע הדרך. 

You may also like...

%d בלוגרים אהבו את זה: